1מכאן אמרו חכמים: יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים. שהרי במקרה שלא אמרו דבר לא הם ולא הוא — הכל יהיה מתוקן ויהיה ניתן לאכול משתי הקרבנות כל אחד משל עצמו, אבל כשאמרו גם הם וגם הוא — רק הראשון נאכל ואילו השני יוצא לשריפה. וכן נאמר: "גם אויל מחריש חכם יחשב אוטם שפתיו נבון" משלי יז, כח.2א במשנה דובר על שנים שנתערבו פסחיהם מה יעשו. ומציעים: לימא מתניתין האם נאמר שמשנתנו שלא כשיטת ר' יהודה. דתניא ששנויה ברייתא: נאמר: "ואם ימעט הבית מהיות משה" שמות יב, ד, מלמד הכתוב שמתמעטין והולכין בני החבורה ומושכים ידיהם מן הקרבן ובלבד שיהא אחד מבני חבורה הראשונה קיים, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: לא כן, ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא, שלא יהא הפסח זמן כלשהו בלא כל בעלים. ולכאורה במשנתנו כיון שבני שתי החבורות הראשונים מוותרים כל אחד על פסחו והוא מצוי בידו של אדם שנוסף מן השוק ואינו מן המנויים הראשונים, הרי זה שלא כשיטת ר' יהודה!3אמר ר' יוחנן: אפילו תימא תאמר שמשנתנו כשיטת ר' יהודה, כי כיון שאמר ר' יהודה במקום אחר אין שוחטין את הפסח על היחיד וחייבים להיות לפחות שני מנויים, הרי פסח זה שהיה בבעלותו של יחיד מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי מתחילה פסח זה שימנה עוד אחר עמו עומד ואותו שנצטרף לאחר מכן כאחד מבני חבורה דמי נחשב, שהרי מתחילה היה על דעת כן.4אמר רב אשי: מתניתין נמי דייקא משנתנו גם כן מדוייקת כשיטת ר' יהודה, דקתני ששנינו בה: וכן חמש חבורות של חמשה חמשה. ונדייק של חמשה — אין כן שאז אפשר להשתמש בתקנה זו שילכו ארבעה מהם לחבורות האחרות. אבל ארבע חבורות של חמשה מנויים ואחת של ארבעה מנויים — לא נאמרו במשנה, לאו האם לא משום שלא פייש חד נשאר אחד מבני חבורה ראשונה גביה לידו, שהרי אם ילך מחבורה זו מנוי אחד לכל אחת מהארבע חבורות האחרות, הרי שלא ישארו בחבורה זו אף אחד ממנוייה הראשונים ואין לעשות שיהא קרבן הפסח בלא אחד מבני חבורה הראשונה. ומסכמים: אכן שמע מינה למד מכאן שמשנתנו כשיטת ר' יהודה היא.5א משנה ערב פסחים סמוך לזמן מנחה — לא יאכל אדם עד שתחשך, כדי שיוכל לאכול בלילה את המצה לתיאבון. אפילו עני שבישראל לא יאכל סעודת ליל פסח עד שיסב מוטה על צידו כדרך שמסובין העשירים ובני החורין, ולא יפחתו לו גבאי צדקה לצורך סעודה זו מארבע כוסות של יין ואפילו הוא עני שבעניים המקבל מן התמחוי כלי שהיו אוספים בו מזונות לעניים, צריך לתת לו ארבע כוסות יין בלילה זה.6ב גמרא על ההלכה שאין לאכול בערב הפסח סמוך למנחה תוהים: מאי איריא מה שייך, מדוע דווקא נאמר הדבר בערבי פסחים? אפילו בערבי שבתות ושאר ערבי ימים טובים נמי גם כן אסור מזמן המנחה והלאה. דתניא שכן שנינו בברייתא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה והלאה כדי שיכנס לשבת כשהוא מלא תאוה לאכול, כדי שתהא סעודת השבת ערבה לו, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך ואינו מקפיד.7אמר רב הונא: לא צריכא נצרכה משנתנו לחדש אלא לשיטת ר' יוסי, שאמר: אוכל והולך עד שתחשך ולשיטתו יש להדגיש הני מילי דברים אלו שאוכל והולך עד שתחשך, אמורים בערבי שבתות וימים טובים, אבל בערב הפסח, משום חיובא דמצה חובת אכילת המצה מודה ר' יוסי שראוי לאכלה ברצון ולתיאבון ולכן אין לאכול כבר מן המנחה ולמעלה.8רב פפא אמר: אפילו תימא תאמר שמשנתנו כשיטת ר' יהודה ובכל זאת יש הבדל, התם שם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה הוא דאסיר שאסור, אבל סמוך למנחה שרי מותר. אבל בערב הפסח, אפילו סמוך למנחה נמי גם כן אסור. ודין זה הוא שחידשה משנתנו להבדיל מערב שבתות וימים טובים.9ושואלים: והאם בערב שבת סמוך למנחה שרי מותר לאכול? והתניא והרי שנינו בברייתא: לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא מלא תאוה לאכול, אלו דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך. אם כן ר' יהודה אומר שגם בערב שבת אסור לאכול עוד לפני זמן מנחה קטנה שהוא בתשע ומחצה!10אמר מר זוטרא: מאן לימא לן דמתרצתא מי יאמר לנו שברייתא זו מיושבת ונכונה היא בגרסתה?
