1קליות חיטים שנקלו באש ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו, וגם כדי שישאלו מה נשתנה הלילה הזה. אמרו עליו על ר' עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. תניא שנינו בברייתא ר' אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים שאוכלים אותן במהירות וחטיפה בשביל תינוקות שלא ישנו מתוך החידוש שבדבר ויתמהו וישאלו.2תניא שנינו עוד בברייתא, אמרו עליו על ר' עקיבא: מימיו לא אמר לתלמידים הגיע עת לעמוד ולהפסיק את הלימוד בבית המדרש והיה ממשיך ככל שהיו מוכנים לשמוע, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים שהיה מפסיק שיעורו. ומסבירים: בערב פסח בשביל שיילכו התינוקות לישון בצהרי היום, כדי שלא יהיו עייפים וישנו בלילה. וערב יום הכיפורים כדי שיזכרו ויאכילו את בניהם.3א תנו רבנן שנו חכמים: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך... והיתום והאלמנה אשר בשעריך" דברים טז, יד. במה משמחם? — בשתיית יין.4ר' יהודה אומר: כל אחד משמחו בדבר שהוא נהנה בו. אנשים יש להנות אותם בראוי להם, ונשים יש להנות אותן בראוי להן. ומפרטים: אנשים יש להנות אותם בראוי להם — ביין. ונשים במאי במה? תני שנה רב יוסף: משמחן לכבוד החג בבגד חדש שקונה להן, שבבבל קונה להן בגדי צבעונין, ואילו בארץ ישראל קונה להן ומשמחן בבגדי פשתן מגוהצין שמייצרים בארץ.5תניא שנינו בברייתא: ר' יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא באכילת בשר הקרבן, שנאמר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" דברים כז, ז ועכשיו שאין בית המקדש קיים ואין אוכלים מן הקרבנות אין קיום מצות שמחה אלא בשתיית יין בחג, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" תהילים קד, טו.6ב אמר ר' יצחק: קסתא דמוריסא דהוה בציפורי היא הות כמין לוגא דמקדשא כלי שבו היו מודדין את המורייס שהיה בציפורי הוא היה כעין שיעורו של הלוג בבית המקדש ובה היו משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה ולאחר מכן מחלקים את תוכנה לארבע כוסות והכמות שהיתה מכילה כל כוס הרי זו רביעית. והוא הדין גם לשאר רביעיות שהן רבעי הלוג המוזכרות בהלכה. אמר ר' יוחנן: תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא מידת השמינית הקדומה שהיתה בטבריא היתה יתירה על זאת שאמרנו כדי רבע ובה משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה מים ומערים את תוכנה לתוך כלי מידה הנהוג עכשיו ולאחר שנתמלא זה, הרי מה שנותר בכלי ה"תמנייתא" — זוהי רביעית.7ובענין זה אמר רב חסדא: מידת רביעית של תורה היא הנפח של אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. כדתניא כפי ששנינו בברייתא בענין זה לגבי מקוה שבה נאמר: "ורחץ במים את כל בשרו" ויקרא טו, טז, ודרשו מכאן: "כל בשרו" — שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. "במים", כלומר: המים המיוחדים ולא כל מים והם מי מקוה. "את כל בשרו" — מים בשיעור שכל גופו עולה נכנס בהן, וכמה הן?8אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים את נפח שיעור מי מקוה זה שהוא בן ארבעים סאה.9אגב דברים אלו שנאמרו בענין מידות אמר רב אשי: אמר לי רבין בר חיננא: שולחן של מקדש שעליו היו מניחים את לחם הפנים — של פרקים הוה היה ואפשר היה לפרקו לחלקים, דאי סלקא דעתך הדוקי הוה מיהדק שאם עולה בדעתך שמהודק היה כחטיבה אחת, הלא שולחן מידתו היתה אמתיים אורך על אמה רוחב על אמה וחצי גובה, ואם כן אמתא באמתא היכי מטבליה אמה הרוחב של השולחן באמה של בור המקוה היאך היה מטביל אותו שהרי את השולחן היו מטבילים מדי פעם בפעם כאשר נטמא, וכיצד אפשר להטבילו במקוה ששיעורה אמה על אמה?!10ומשיבים: מאי קושיא מה הקושיה בכך? דילמא שמא בים שעשה שלמה הוה מטביל ליה היה מטביל אותו שהוא מקוה רחב, כאמור: "ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב" מלכים א' ז, כג דתני ששנה ר' חייא: ים שעשה שלמה מחזיק בנפחו כמות מים של מאה וחמשים מקוה טהרה ובודאי אפשר היה להטביל בו אפילו כלים גדולים יותר.11א במשנה שנינו שאפילו עני מישראל לא יפחתו לו מארבעה כוסות. ושואלים: היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה כיצד מתקנים חכמים דבר, תקנה, שיבוא בה לידי סכנה והתניא והרי שנינו בברייתא: לא יאכל אדם תרי שתים מאכל במנין זוגי ולא ישתה תרי שתים, זוגות ולא יקנח עצמו בתרי שתים, זוגות ולא יעשה צרכיו תשמיש תרי שתים, זוגות, כאשר יבואר שחששו מפני כשפים ומזיקים כשמשתמש בזוגות, ומדוע אם כן לא חששו חכמים לסכנת זוגות בתקנת ארבע כוסות אלה?12אמר רב נחמן: אמר קרא המקרא: "ליל שמרים הוא לה'" שמות יב, מב ויש ללמוד מכך שהוא ליל המשומר ובא מן המזיקין מכל הסוגים ולכן אין לחשוש לנזק בלילה זה.13רבא אמר: כוס של ברכה שמברכים על המזון בליל פסח יש בה גם מצוה נוספת שאינו רק לענין חירות והוא מצטרף לטובה למצוות ארבע כוסות ואינו מצטרף לרעה ולענין זוגות ניתן לחשוב כאילו יש רק שלש כוסות בלבד. רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן ארבע כוסות נבדלות תקנו חכמים ושותה אותן דרך חירות ואינו מתחשב במה שיקרה אחר כך ולכן כל חד וחד כל אחד ואחד
