1מאן תנא מי הוא החכם השונה בדבריו ענין עקירות שאפילו דבר הטעון ברכה חשובה לאחריו, אם עקר האוכל ממקומו צריך לחזור ולברך,2ר' יהודה הוא, דתניא שכן שנינו בברייתא: חברים שהיו מסובין, ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, כשהן יוצאין — אין טעונין ברכה למפרע אחרונה על מה שאכלו וכשהן חוזרין — אין טעונין ברכה לכתחלה ראשונה. אמר ר' יהודה במה דברים אמורים — בזמן שהניחו שם מקצת חברים, אבל לא הניחו שם מקצת חברים, כשהן יוצאין — טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — טעונין ברכה לכתחלה ואם כן ברייתא זו שהקשינו ממנה על דברי רב חסדא דעת יחיד היא, ורב חסדא סבור כחכמים.3מברייתא זו מוסיפים ומדקדקים אלא טעמא הטעם, דווקא הוא אם אכל בדברים הטעונין ברכה חשובה לאחריהן שצריכה להיאמר דווקא במקומן, אז הדין שכשהן יוצאין — אין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — אין טעונין ברכה לכתחלה. אבל אם אכל דברים שאין טעונין ברכה חשובה לאחריהן שצריכה להיאמר דווקא במקומן, צריך לומר שאפילו לרבנן שאינם מצריכים ברכה נוספת בשעת שינוי מקום, הרי כשהן יוצאין ממקומם — הריהם טעונין ברכה למפרע אחרונה וכשהן חוזרין — הריהם טעונין ברכה לכתחלה ראשונה,4ואם כן לימא תיהוי תיובתא האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה לדברי ר' יוחנן שאמר שעל שינוי מקום אין צורך לברך כלל! ותוהים: ולאו מי אותביניה חדא זימנא וכי לא דחינו, השבנו, דבריו פעם אחת, וכיון שכך שוב אין טעם עוד להקשות עליהם! ואומרים: אמנם כן הוא, ואולם נימא מהא נמי תיהוי תיובתא מכאן גם כן תהיה זו קושיה חמורה עליו!5ודוחים: אין ראיה גמורה, כי אמר לך יכול היה לומר לך ר' יוחנן: הוא הדין שאפילו דברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן נמי גם כן אין צריך לברך עליהם ברכה חדשה, והא דקתני וזו ששנינו בלשון "עקרו רגליהן" שממנה כבר למדנו שמדובר בדברים הטעונים ברכה אחרונה, דבר זה בא להודיעך כחו של ר' יהודה שדנו דווקא במקרה זה להראות עד כמה מחמיר הוא,6שלדעתו אפילו דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן, ובודאי יחזרו לברך שם טעמא הטעם, דווקא שהניחו מקצת חברים. אבל לא הניחו מקצת חברים, כשהן יוצאין — טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין — טעונין ברכה לכתחלה. אבל חכמים מקילים ואומרים שאין צורך לברך בשינוי מקום אפילו בדברים שאין טעונים ברכה במקומם.7ומעירים עוד: תניא כוותיה שנויה ברייתא כשיטת רב חסדא: חברים שהיו מסובין יחד לשתות יין, ועקרו רגליהן ממקומם ללכת למקום אחר, וחזרו אחר כך למקומם — אין צריכין לחזור ולברך. ויין הוא מן הדברים החשובים שמברכים אחריהם במקומם, ולמדנו איפוא מכאן במפורש כדעת רב חסדא האומר שדברים שצריכים ברכה במקומם, אם עקר ממקומו וחזר, אין צורך לחזור ולברך עליהם בשנית.8א ומעתה אנו חוזרים לדיני הפסקה בסעודה לצורך קידוש. תנו רבנן שנו חכמים: בני חבורה שהיו מסובין יחד ובתוך סעודתם קדש עליהן היום יום השבת — מביאין לו לאחד מהם כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ומביאים לו כוס שני ואומר עליו מיד ברכת המזון שמפסיקים סעודתם של חול, אלו דברי ר' יהודה הסבור כי מפסיקים לקידוש היום בשבת. ר' יוסי אומר: אוכל והולך עד שיגמור סעודתו אפילו עד שתחשך.9גמרו סעודתם, לדעת ר' יוסי מביא שני כוסות, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום. ושואלים: אמאי מדוע צריכים שני כוסות? ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא ושיאמר את שתיהן את ברכת המזון והקידוש על כוס אחת!10אמר רב הונא אמר רב ששת: הלכה היא שאין אומרים שתי קדושות שתי מצוות, קידוש היום וברכת המזון על כוס אחד. ושואלים: מאי טעמא מה טעמו? אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. שהעושה כמה מצוות יחד כעין חבילה, נראה כאילו חפץ להיפטר מהם ולסיימן במהרה.11ושואלים: ולא, וכי אין עושים כן? והא תניא והרי שנינו בברייתא: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין "בורא פרי הגפן" ועל המאור על הנר "בורא מאורי האש", ועל הבשמים "בורא מיני בשמים", ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין מניחו לאחר המזון ומברך עליו ברכת המזון ומשלשלן את כל שאר הברכות הללו כולן לאחריו. משמע שגם מברך על המזון וגם מבדיל על כוס אחת בבת אחת! ומשיבים: מכאן אין ראיה, אין לו שאני שונה, ובשעת הדחק מוטב שיברך כשיין לפניו, אבל כשיש לו שתי כוסות יין — יברך על כוס אחת ויקדש על השניה.12ומקשים: והא והרי יום טוב שחל להיות אחר השבת במוצאי שבת, שמן הסתם אית ליה יש לו יין, ובכל זאת אמר רב שסדר הברכות על הכוס הוא יקנ"ה — יין "בורא פרי הגפן", קידוש של חג, נר "מאורי האש", הבדלה לשבת, הרי שעושים קידוש והבדלה על כוס אחת!13אמרי אומרים בדחיה: מכיון שלא אמר ברכת זמן, שלא מנה גם ברכת "שהחיינו" בין ברכות אלה מכלל שבשביעי של פסח עסקינן אנו עוסקים כאן, שכן זהו יום טוב יחיד שאין צריכים לומר בו "שהחיינו", וכיון שכך אפשר לומר שכל מאי דהוה ליה אכיל ליה מה שהיה לו בביתו אכלו כבר ואין לו כבר יין כראוי לשני כוסות ולכן מברך הכל על כוס אחת.14ושוב מקשים: והא והרי יום טוב ראשון שחל במוצאי שבת דאית ליה שיש לו מן הסתם עדיין שתי כוסות יין ואמר אביי שסדר הברכות על הכוס במקרה זה הוא כסדר יקזנ"ה — יין, "בורא פרי הגפן", קידוש של חג, זמן "שהחיינו", נר הבדלה לשבת, ורבא אמר: הסדר הוא יקנה"ז — יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן, ומכל מקום לדעת שניהם אף שנחלקו בסדר הברכות הרי שעושים קידוש והבדלה על כוס יין אחת.15אלא עלינו לדחות את ההסבר הקודם, ולומר: הבדלה וקידוש חדא מילתא היא דבר אחד הוא, והוא ענין הגדרת והבלטת קדושה שבימים מיוחדים. ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו שני דברים נבדלים הם והאומרם על כוס אחת נראה כמצרף מצוות שאינן שייכות זו לזו משום שרצונו להיפטר מהן.16א גופא גוף הדבר, כיון שהוזכרה בעיית סדר ברכות בקידוש של יום טוב החל אחר השבת, דנים בענין לגופו. יום טוב שחל להיות אחר השבת רב אמר: הסדר הוא יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. שתחילה גומר סדר הקידוש ואחר כך סדר הבדלה. ושמואל אמר: הסדר הוא ינה"ק — יין, נר, הבדלה, קידוש. שתחילה גומר כל סדר הבדלה ואחר כך קידוש.
