1דילמא משבשתא שמא משובשת היא ברייתא זו ואין להקשות ממנה?2אמר ליה לו מרימר, ואיתימא ויש אומרים שהיה זה רב יימר: אנא איקלעי לפירקיה אני הזדמנתי לדרשת הרגל של רב פנחס בריה בנו של רב אמי, וקם תנא ותני קמיה ועמד חוזר המשניות ושנה ברייתא זו לפניו וקיבלה מיניה ממנו, והרי זו הוכחה שהיא מוסכמת ומתוקנת. ומעירים: אי הכי קשיא אם כך קשה מה שהקשינו על רב פפא! אלא עלינו לחזור מתירוץ זה ולומר כי מחוורתא ברור הדבר כשיטת רב הונא שמשנתנו היא כשיטת ר' יוסי ואף שבערבי שבתות וימים טובים אוכל והולך עד שתחשך, מכל מקום בערב פסח אסור באכילה משעת המנחה ולמעלה.3ושואלים: ולרב הונא מי ניחא האם באמת נוח, והאם לדבריו מתיישבות השיטות? והלא אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן ואיתימא ויש אומרים שאמר ר' אבהו אמר ר' יוסי בר ר' חנינא: הלכה כר' יהודה בערב הפסח, והלכה כר' יוסי בערב שבת.4ונדייק: כיון שהוצרך לומר כי הלכה כר' יהודה בערב הפסח, מכלל הדברים אתה לומד דפליג שחלק ר' יוסי בתרוייהו בשניהם גם בערב הפסח וגם בשבתות וימים טובים, ואם כן אי אפשר לייחס לו את משנתנו!5ודוחים: לא, כך יש להבין: הלכה הכוונה היא, מכלל הדברים נלמד דפליגי שנחלקו בענין הפסקה. שאף ר' יוסי מודה שאין ראוי להתחיל לאכול בערב הפסח משעת המנחה ולמעלה, אבל לדעתו אם כבר התחיל לאכול והגיע חג הפסח — אינו צריך להפסיק.6דתניא שכן שנינו בברייתא שאף בהפסקה נחלקו: אנשים שהיו מסובים ואוכלים בערב שבת מפסיקין לשבתות ואין אוכלים עוד מכניסת השבת אלא מסיטים את השולחן מלפניהם שהיו להם שולחנות קטנים לכל אחד לחוד ומתפללים ערבית ומקדשים על היין ואחר כך אוכלים, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אין מפסיקין.7ומספרים: ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסי שהיו מסובין יחדיו בעכו ביום השישי ואכלו וקדש עליהם היום השבת, אמר ליה לו רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי: ברבי תואר לאדם גדול ומיוחס, האם רצונך שנפסיק וניחוש נחשוש לדברי יהודה חבירנו הסבור שיש להפסיק?8אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני ר' יהודה ופוסק הלכה כמותי, ועכשיו אתה מחבב דברי ר' יהודה בפני? והשתמש במליצה בלשון הכתוב: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" אסתר ז, ח.9אמר ליה לו רבן שמעון: אם כן שאתה סבור שהדבר יתפרש כפסיקת הלכה לא נפסיק, שיש לחשוש שמא יראו התלמידים שהפסקנו ויקבעו הלכה לדורות כר' יהודה שלא כרצוננו. אמרו חכמים לאחר מכן: אכן, לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי שאין צורך להפסיק.10א אמר רב יהודה אמר שמואל: לענין הפסקה זו אין הלכה לא כר' יהודה שאמר שמפסיקים לגמרי ומזיזים את השלחן ממקומו ולא כר' יוסי שאמר שאין מפסיקים כלל, אלא פורס מפה על השולחן ומקדש את השבת, וממשיך סעודתו. ושואלים: איני וכי כן הוא?! והא והרי אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: כשם שמפסיקין לצורך קידוש11כך מפסיקין להבדלה שאם היו מסובים לסעודתם בשבת עד הלילה — מפסיקים אכילתם ומבדילים. ונברר: מאי מה פירוש מפסיקין? לאו האם לא הכוונה לעקירת שולחן שיש להוציא אותו ממקומו? כשיטת ר' יהודה. ועונים: לא, הכוונה היא לפריסת מפה, שאף להבדלה אין צורך בדבר אחר.12מסופר: רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא הזדמן לבית ראש הגולה והיו מסובים לאכול, ואייתו תכא קמיה הביאו שולחן לפניו שיאכל אף הוא, וכיון שנתקדשה שבת פרס מפה וקידש. תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: ושוין שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש תחילה, ואם הביא את השולחן קודם קידוש פורס מפה עליו ומקדש.13תני חדא שנויה ברייתא אחת בנושא זה: שוין ר' יהודה ור' יוסי החולקים בענין היתר אכילה בערב שבת מן המנחה ולמעלה וכן לענין הפסקה שאין מתחילין בסעודה, ותניא אידך ושנויה ברייתא אחרת: שוין שמתחילין. ומעתה נברר: בשלמא הא דתניא נניח אותה ברייתא ששנויה שוין שאין מתחילין — משכחת לה מוצא אתה אותה מתקיימת בערב הפסח, שגם ר' יוסי מסכים שלכתחילה אין מתחילים בסעודה,14אלא ברייתא הא דתניא זו ששנויה שוין שמתחילין — אימת אימתי מדובר? אי נימא אם נאמר שמדובר בערב שבת — הא מיפלג פליגי הרי חלוקים הם בדין זה, האם מותרת בו האכילה מן המנחה ולמעלה! ומשיבים: לא קשיא קשה כאן שלא נחלקו — היה זה קודם תשעה תשע שעות, כלומר קודם לשעה תשיעית ביום, ולדעת כולם עדיין מותר להתחיל לאכול. כאן שנחלקו אם מתחילין — הרי זה לאחר תשעה.15א ועוד בעניני קידוש היום. אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת לפי המנהג שלאחר התפילה היו מקדשים בבית הכנסת על היין, אמר רב: ידי חובת שתיית יין בקידוש לא יצאו, ואם יש יין בביתם — חייבים לברך שנית על היין, שלא יצאו ידי חובה בברכה ששמעו בבית הכנסת שכן לא נשארו שם לסעודה. ואולם ידי חובת קידוש — יצאו שהרי שמעוהו כבר. ושמואל אמר:
