ביאור שטיינזלץ על פסחים קי״ב

1 דמסוכר ולא משי ידיה מי שמקיז דם ואינו נוטל ידיו — מפחיד שבעה יומי מפחד שבעה ימים. מי דשקיל מזייה ולא משי ידיה שנוטל גוזז את שערותיו ואינו נוטל ידיו — מפחיד תלתא יומי מפחד שלושה ימים. מי דשקיל טופריה ולא משי ידיה שנוטל צפרניו ואינו רוחץ את ידיו — מפחיד חד יומא מפחד יום אחד ולא ידע מאי קא מפחיד ואינו יודע מפני מה מפחד. ידא אאוסיא יד על הנחיריים — הרי היא דרגא דרך היא לפחדא להגיע לידי פחד. ידא אפותא יד על המצח — דרגא דרך היא לשינתא להגיע לידי שינה, להרדם.

2 א תנא שנה החכם: היו אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו היו מחופין מכוסים בכלי ברזל — רוח רעה שורה עליהן. תנו רבנן שנו חכמים: לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה — דמו בראשו מפני הסכנה. ומסבירים: מאי מה היא הסכנה? ומשיבים: רוח רעה השולטת בימים אלה.

3 ושואלים: ואם צחי מאי תקנתיה ואם צמא מה תקנתו שיוכל לשתות? ומשיבים: לימא שיאמר שבעה קולות שאמר דוד על המים, והדר נישתי ואחר כך ישתה. שנאמר בכתוב: "קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שבר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים קול ה' חצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש קול ה' יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד" תהלים כט, ג-ט.

4 ואי לא ואם אינו זוכר לימא הכי שיאמר כך: "לול שפן אניגרון אנירדפין שהם שמות מזיקים בין כוכבי יתיבנא, בין בליעי שמיני אזילנא בין הכוכבים אני יושב, בין אנשים בלועים, כחושים ושמנים אני הולך בחרו מהם לכם את שתרצו והניחוני לנפשי ". ואי לא ואם אינו זוכר סגולה זו, אי איכא איניש בהדיה אם יש אדם עמו — ניתעריה יעירנו ולימא ליה ויאמר לו: "פלניא בר פלנתא צחינא מייא פלוני בן פלונית צמא אני למים "והדר נישתי ואחר כך ישתה. ואי לא כלומר אם אין אדם עמו — מקרקש נכתמא אחצבא והדר נישתי שיקיש במכסה על הכוס ואחר כך ישתה. ואי לא ואם לא יכול — נישדי בה מידי, והדר נישתי שיזרוק בו ביד דבר מה ואחר כך ישתה.

5 תנו רבנן שנו חכמים: לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה — דמו בראשו, מפני הסכנה. ומסבירים: מאי סכנה? — סכנת שברירי סנוירים. ושואלים: ואי צחי מאי תקנתיה ואם צמא מה תקנתו? אי איכא איניש בהדיה אם יש אדם עמו — לימא ליה יאמר לו: "פלניא בר פלנתא צחינא מיא פלוני בן פלונית צמא אני למים ". ואי לא ואם לא שאין אחר שם — נימא איהו לנפשיה יאמר הוא לעצמו: "פלניא, אמרה לי אימי איזדהר משברירי הזהר מסנוירים "ויוסיף ויאמר: "שברירי ברירי רירי ירי רי — צחינא מיא בכסי חיורי צמא אני למים בכוסות חרס לבנות

6 ב שוב חוזרים אנו למשנה שנאמר בה כי בפסח אין פוחתים מארבע כוסות ואפילו כשצריכים לתת לעני מן התמחוי. ושואלים: פשיטא פשוט מובן הוא, שאם מצות הפסח בכך יש לתת לו לפי הדין!

7 ומשיבים: לא נצרכא משנה זו אלא אפילו לשיטת ר' עקיבא, שאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כלומר שאם אין אדם יכול לכבד את השבת אם לא יזדקק לעזרה מן הבריות, מוטב שיעשה שבתו כחול ולא יצטרך לבריות — הכא משום פרסומי ניסא מודי כאן משום פרסום הנס מודה הוא שראוי לו לבקש עזרה מן הבריות ועליהם לתת לו את הדרוש לו.

8 ובענין זה תנא דבי אליהו שנה החכם מבית מדרשו של אליהו: אף על פי שאמר ר' עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות — אבל בכל זאת עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו שיהא שינוי לכבוד שבת. ושואלים: מאי ניהו מהו אותו שינוי? אמר רב פפא: כגון כסא דהרסנא דגים קטנים מטוגנים. כדתנן כפי ששנינו במשנה, ר' יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וצריך להתאמץ יותר מן הרגיל כדי לעשות לשם מצוה.

9 ג כיון שהוזכר מאמר ר' עקיבא יעשה אדם שבתו חול ובלבד שלא יצטרך לבריות, מביאים את דבריו בשלימות. תנו רבנן שנו חכמים: שבעה דברים צוה ר' עקיבא את ר' יהושע בנו: בני, אל תשב בגובהה של עיר שהוא מקום שעוברים ושבים שם בני אדם ותשנה שמא יפסיקוך עוברים ושבים. ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים שמפני שטרודים בתורתם אינם יכולים לעסוק כראוי בצרכי הציבור.

10 ואל תכנס לביתך פתאום מבלי להקיש בדלת, כל שכן לבית חבירך שמא אין האנשים מוכנים לכך. ואל תמנע מנעלים מרגליך שההולך ללא נעליים בזיון הוא לו. השכם ואכול, בקיץ מפני החמה שטוב שתאכל לפני שיתחמם היום, ובחורף מפני הצינה כדי שיהיה לך כוח לסבול אותה. ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והוי משתדל, כלומר מצטרף ומתחבר עם אדם שהשעה משחקת לו שרואים שהוא מצליח במעשיו.

11 אמר רב פפא בפירוש דבר זה: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה לא לקנות ממנו ולא למכור לו, שהרי אם השעה משחקת לו אם עושים עימו עסק, בין שמוכרים לו או בין שקונים ממנו הרי הוא שירויח והסוחר עמו יפסיד, אלא למעבד שותפות בהדיה לעשות שותפות עמו. והשתא ועכשיו ששמענו כבר מה שאמר רב שמואל בר יצחק: מאי דכתיב מהו שנאמר: "מעשה ידיו ברכת" איוב א, י ופירש שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אפילו נטל אותה בדרך מסחר, אם כן הרי שהעוסק עם מי שיש אצלו ברכה אפילו רוצה למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי לקנות ממנו ולמכור לו יפה הדבר ומועיל.

12 ד אגב דברים אלה מביאים עוד מדבריו של ר' עקיבא: חמשה דברים צוה ר' עקיבא את ר' שמעון בן יוחי כשהיה ר' שמעון חבוש בבית האסורין. תחילה אמר לו ר' שמעון: רבי, למדני תורה, אמר לו: איני מלמדך, מפני הסכנה שבדבר. אמר לו בהיתול: אם אין אתה מלמדני — אני אומר ליוחי אבא אבי ומוסרך למלכות. כלומר: וכי מה אוכל לעשות לך כדי לשכנע אותך בכך? הלא אתה כבר אסור בבית הסוהר. אמר לו: בני, דע כי יותר ממה שהעגל רצה לינק פרה רוצה להניק, אלא שחושש אני מן הסכנה. אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה שהרי אתה אסור כבר, ורק אני עשוי להסתכן.

13 אמר לו: אם כן, אומר לך דברים אחדים: אם בקשת ליחנק — היתלה באילן גדול שהוא משל לכך, שאם רוצה אתה לומר דבר שיתקבל על לב הבריות, אמור אותו בשם אדם גדול. וכשאתה מלמד את בנך — למדהו בספר מוגה, ושואלים: מאי היא מה הוא הדבר במה מדובר? אמר רבא: ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב משרשיא: בחדתא בלימוד חדש, כי שבשתא שגיאה כיון דעל שנכנסת — על נכנסת, שאם בתחילת הלימוד הוא מתחיל בשגיאה תשאר השגיאה מושרשת אצלו לתמיד.

14 ועוד אמר לו: לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך. ושואלים: מאי ניהו מה הוא פירוש דבר זה — שנושא גרושה בחיי בעלה, שאמר מר החכם: גרוש שנשא גרושה — ארבע דעות כעין ארבע אנשים במטה בשעת תשמיש, שכן גם היא וגם הוא חושבים גם זה על זה, וגם על בני זוגם הקודמים ויש בכך סירכה של ממזרות. ואי בעית אימא: אפילו באלמנה ואם תרצה אמור אפילו באלמנה נכונה עצה זו, לפי

15 שאין כל אצבעות שוות שאין תשמיש של זה נוח כשל ראשון ושמא תבוא לזלזל בו או לשונאו בשל כך.

16 עוד הוסיף ואמר לו: מצוה וגוף גדול כלומר, דבר שיש בעשייתו גם משום מצוה וגם הנאה לגוף — זה מי שאוכל פירות ולא שכר, כלומר, מלוה לחבירו כסף ונוטל ממנו קרקע כמשכון ואוכל מפירותיה ומנכה דמי פירות אלה מן ההלואה, שבכך יש הנאה גם ללווה וגם למלוה. מצוה וגוף טהור הוא מי שנושא אשה ועל ידי כך נשמר בטהרה ולו בנים ומקיים מצות פריה ורביה.

17 כיון שעסקו בענין ציווי חכמים לבניהם או לתלמידיהם, הוסיפו עוד והביאו: ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו: אל תדור בשכנציב שבבבל משום דליצני הוו, ומשכו לך בליצנותא משום שליצנים הם, וימשכו אותך בליצנות ויבטלוך מתורה.

18 וכן אל תשב על מטת ארמית. ונתפרשה עצה זו בכמה דרכים: איכא דאמרי יש אומרים: שלא תיגני בלא קרית שמע אל תשכב לישון בלא קריאת שמע שישראל הישן כך נוהג כגוי. ואיכא דאמרי ויש אומרים: שלא תינסב גיורתא שלא תשא גיורת והוא הרמוז במלים "מטה ארמית" שהרי היתה פעם גויה.

19 ואיכא דאמרי ויש אומרים: מטת ארמאית גויה ממש ומשום מעשה של רב פפא. שפעם אחת נכנס ר' פפא לביתה של גויה כדי לגבות ממנה חובו ובקשה ממנו אותה גויה שישב על מטתה עד שתביא מעות, ונתברר שהיה תינוקה המת מוטל תחת המטה והעלילו עליו שהוא ישב עליו והרגו ונאלץ לברוח מחוץ לתחומי המדינה.

20 ואל תבריח עצמך מן המכס ושלם למוכס, דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך שמא ימצאו אותך שהברחת ויקחו ממך כקנס כל מה שיש לך. ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם, מפני שהשטן מרקד בין קרניו כלומר השור מסוכן אז ביותר. אמר ר' שמואל: מדובר בשור שחור, וביומי בימי, בתקופת ניסן, שאז יש לחשוש במיוחד לדבר.

21 באותו ענין עצמו תני שנה רב אושעיא: מרחיקין משור תם, שהוא שור סתם שלא נגח מעודו או שלא נגח יותר מפעמיים — חמשים אמה מתוך זהירות, ומשור מועד שידוע שהוא נגחן — כמלא עיניו.

22 ובהפרזה תנא משמיה שנויה משמו: של ר' מאיר, ריש תורא בדיקולא ראשו של השור עדיין בתוך הסל שאוכל ממנו — סק לאיגרא, ושדי דרגא מתותך עלה לגג וזרוק את הסולם מתחתיך, שלא יזיקך. ועוד בענין זה אמר רב: ניזהא דתורא האמירה שאומרים לשור להוליכו היא — "הן הן". ניזהא דאריה האמירה לאריה היא — "זה זה". ניזהא דגמלא האמירה לגמל — "דא דא". ניזהא דארבא האמירה לספינה שאומרים לאנשים המושכים אותה לאורך הנהר באמצעות חבלים — "הילני הייא הילא והילוק הוליא".

23 אמר אביי: עור, דג וכוס חמין וביצים וכנים לבנים — כולן קשין לדבר אחר עשויים לגרום צרעת. ומפרשים: עור — מאן דגני אמשכא דצלא מי שישן על עור העבדן שאינו מעובד עדיין. דג — הכוונה היא לדג שיבוטא ביומי בימי, בתקופת ניסן. כוס — הכוונה לשיורי כסא דהרסנא שאוכל משיירי דגים מטוגנים. חמין — הכוונה לחמימי דחמימי משדרו עילויה מים חמים ביותר שהוא שופך על עצמו. ביצים — הכוונה למאן דמדרך אקליפים מי שדורך על קליפות. כינים לבנים — הכוונה למאן דמחוור לבושיה ולא נטיר ליה תמניא יומי, והדר לבוש לה בריין הנך כינים מי שמכבס את לבושו ואינו שומר אותו שמונה ימים, וחוזר ולובש אותו — נבראות אותן הכינים וקשין כולם לדבר אחר.

24 אמר רב פפא: ביתא דאית ביה שונרא — לא ניעול בה איניש בלא מסני בית שיש בו חתול לא יכנס בו אדם בלא נעליים. מאי טעמא מה טעם הדבר — משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה שהחתול הורג את הנחש ואוכל אותו ואית ביה בחיויא גרמי קטיני ויש בו בנחש עצמות קטנות, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה ואם תשב לו עצם קטנה של נחש ברגלו — לא נפיק ואסתכן ליה לא תצא ויסתכן. איכא דאמרי יש אומרים שכך אמר: ביתא דלית ביה שונרא בית שאין בו חתול — לא ניעול ביה איניש בהכרא לא יכנס בו אדם בחשיכה, מאי טעמא מה טעם הדבר — דילמא מיכריך ביה חויא ולא ידע ומסתכן שמא יכרך בו הנחש ולא ידע ויסתכן והחתול צד נחשים ואוכלם.

25 שלשה דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי: מק"ש — מום, מק ח, א שתך, הם סימן לציווים אלה, אל תעש מום בעצמך. ושואלים: מאי היא מה פירוש דבר זה? ומפרשים: לא תהוי לך דינא בהדי תלתא לא יהיה לך דין עם שלושה אנשים שהם יחד בעלי דברך, משום דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי אחד יהיה בעל דינך ושנים יהיו עדים ויעידו עליך מה שירצו. ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים אף כדי המחיר שאתה מציע, שיש בכך משום אונאה.

26 אשתך טבלה — אל תזקק לה לילה הראשונה אלא המתן לילה נוסף. אמר רב: ודבר אחרון זה מדובר דווקא בנדה דאורייתא שמן התורה, שלפי דין התורה גם אם ראתה אשה דם כל שבעה ימים, אם פסקה מלראות אפילו ביום השביעי, הריהי טובלת בסוף היום השביעי ומשמשת מיד. וטעם האיסור: הואיל והוחזק מעין של דם פתוח, דילמא שמא משכה זיבה נמשכת זיבת הדם לאחר מכן ותראה דם בשעת תשמיש. אבל לאחר שהחמירו וקיבלו על עצמן בנות ישראל לישב שבעה נקיים אפילו על טיפת דם כחרדל, לכך נהגו שתמנה אשה עוד שבעה נקיים ותטבול ונזקק אדם לאשתו בליל טבילתה ואינו חושש.

27 ועוד: שלשה דברים צוה ר' יוסי בר' יהודה את רבי: אל תצא יחידי בלילה, ואל תעמוד בפני הנר ערום, ואל תכנס למרחץ חדש, שמא תפחת שהיו מסיקים את האש מתחת למרחץ ויש חשש שהמרחץ יתמוטט. ושואלים: עד כמה הוא קרוי חדש? אמר ר' יהושע בן לוי: עד שנים עשר חדש. אמרנו: ואל תעמוד בפני הנר ערום, דתניא שכן שנויה ברייתא: העומד בפני הנר ערום — הוי נעשה נכפה חולה בחולי הנפילה. והמשמש מטתו לאור הנר — הויין לו יהיו לו בנים נכפין.

28 בדומה לזה תנו רבנן שנו חכמים: המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה — אותו תינוק יהיה נכפה. ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא ולא אמרנו זאת אלא שאין תינוק זה בן שנה, אבל הוי בר שתא אבל היה בן שנתו — לית לן בה אין לנו בו חשש. ולא אמרן ולא אמרנו אלא דגני להדי כרעיה שישן התינוק לצד רגליו, אבל אם גני להדי רישיה ישן לצד ראשו — לית לן בה אין לנו בה חשש. ולא אמרן ולא אמרנו אלא דלא מנח ידיה עילויה שאינו מניח ידו עליו באותה שעה, אבל אם מנח ידיה עילויה מניח ידו עליו — לית לן בה אין לנו בו איסור.

29 ומה שאמר אל תצא יחידי בלילה, דתניא שהרי שנינו בברייתא: לא יצא אדם כשהוא יחידי בלילה, לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שהשידה אגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין אז, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו ועל אחת כמה וכמה כשכולם כאחד.

30 ומסופר: מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא מתחילה היו מצויים אותם מזיקים בכל יום, זמנא חדא פעם אחת פגעה אותה שדה בר' חנינא בן דוסא אמרה ליה לו: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע אם לא שהיו מכריזים עליך ברקיע: "הזהרו בחנינא ובתורתו" — הרי סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע אם חשוב אני ברקיע, אם כן גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה לו: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא בבקשה ממך הנח לי רווח מועט. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות הניח לה לילי שבתות ולילי רביעי.

31 ותו ועוד מעשה: חדא זמנא פגעה ביה באביי פעם אחת פגשה אותו את אביי אמרה ליה לו: אי לאו דמכרזי עלך אם לא אתה הוא שמכריזים עליך ברקיע: "הזהרו בנחמני" הוא אביי ובתורתו — הוה סכנתיך הייתי מסכנת אותך. אמר לה: אי חשיבנא אם חשוב אני ברקיע — גוזרני עלייכי גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. ושואלים: הא קא חזינן דעברה הרי רואים, יודעים אנו שבכל זאת עוברים המזיקים?! ומשיבים: אמרי אומרים: הני אלה המזיקים