רש"ש על בבא בתרא קכ״ז

1 גמרא שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבוא כו'. נראה דה"ה באשה אחת וילדה תאומים:

2 ר"ש ד"ה תשב לזכר. אם תראה דם עד ארבעים ללידתה כו'. כצ"ל:

3 ר"ש ד"ה תנא. דשמא לא דרשינן כו' אלא כו' אשה מזרעת תחלה כו'. זו היא דרשה דאגדה. ויותר ה"ל להביא דרשה דדינא בר"פ יוצא דופן לרבנן כדא"ל ולר"ש כדא"ל וכן דרשינן שם תלד דנקבה לכל חד כדא"ל ע"ש:

4 ר"ש ד"ה הגהה. אי ראתה ביום ע"ד וביום פ"א. כצ"ל:

5 ר"ש ד"ה שתי נשים. של אדם אחד. יל"פ ג"כ של שני ב"א והמה ראשית אונם ודרש רבא דאפי' על חלק בכורה יוכלו להרשות זה את זה וכן פרש"י בבכורות אלא דמשמע דמפרש אף בפשוטים וזה תמוה מאד כדמשמע לעיל גבי טומטום ועמש"כ שם:

6 ר"ש ד"ה היו מוחזקים. לאו בעדים כו' דא"כ אין האב נאמן. משמע אפי' לר"י וכ"כ לקמן בד"ה למאי הלכתא. דבשלמא לר"י טובא אשמעינן כו' אפי' במקום חזקה. ולא אמר רבותא טפי דאפי' במקום עדים. אך מסיים שם דל"ל גבי אב מיגו כו' דמ"ל לשקר במקום עדים לא אמרי'. משמע דאפ"ה אשמעינן דמהימן. ויש לדחוק דה"ק אפ"ה אשמעינן קרא דבמקום חזקה מהימן. אבל הנ"י וכן הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א כתבו דאפי' במקום עדים נאמן וכ"מ בתד"ה כך שכתבו ואפי' על א' מבניו הקטנים כו' א"כ אנן סהדי שאינו בכור וכן לישנא דשלח ר"א לקמן האומר על תינוק בין הבנים. וכ"מ מהא דקדושין שם דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר וע"ש:

7 גמרא מכאן אר"י נאמן כו' זה בני בכור. לפי מה שאמר רב יוסף לעיל קכ"ו ב' צ"ל דלאו דוקא נקט בכור ור"ל בכורי:

8 שם ת"ר היו מוחזקין בו שהוא בכור כו' היו מוחזקין בו שאינו בכור כו' רישא ר"י וסיפא רבנן. הגה' שבגליון בשם רש"ל הוא שבוש לפי הגי' שלפנינו ואיננה אלא לגי' רשב"ם נראה דרישא רבותא קמ"ל אף דקיים לפנינו בכור מוחזק שאינו יכול להעביר ממנו חלק בכורתו אפי' לריב"ב מ"מ ע"י אמירתו על אחר שהוא בכור מעביר בכורתו ממנו. וסיפא קמ"ל אף שאין בכור מוחזק לפנינו רק שמוחזקין בזה שאינו בכור כגון שמוחזקין בבתו שהיא בכורה או בבנו שמת בלא זרע שהיה בכור ולדעת הרמב"ן בפיה"ת אפי' הניח הבכור בנים יכול להעביר מהם חלק בכורת אביהם ע"ש דיכול להוריש לא' מבניו פי שנים לריב"ב אפ"ה ע"י אמירתו שהוא בכור אינו נאמן. אבל באמת דרך התנאים בכזה להחליף הלשונות כמו בפסחים ל"ז ב' המעיסה כו' החליטה כו' ועי' שבת צ"ב ב' ובתוס' שם ד"ה תברא ובגה"ש שם. ועי' ב"מ מ"א:

9 ר"ש ד"ה כך נאמן. לאחר שגרשתיה החזרתיה כו'. ופי' הנ"י כגון שאומר שוגג הייתי כו' דבמזיד א"נ דאין אדם משים עצמו רשע. וגם י"ל דזה ידוע שנשא גרושה והוא אומר דזה נולד ממנה. אבל אין לומר דהא דאין אדם משים עצמו רשע הוא מטעם דאדם קרוב אצל עצמו והכא חזינן דהתורה האמינתו על בנו אף שהוא קרוב אליו. דהא ביבמות אמרי' דאם יש לבן בנים שוב א"נ אפי' על בנו ע"ש בתוס'. ועוד דלדבריו רשע הוא ופסול לעדות וע"ד שאמר ר' יהודה ביבמות שם לדעת רנב"י שם:

10 ר"ש ד"ה לר"מ דאמר. על מנת שאתגייר כו'. ט"ס הוא וצ"ל לאחר שאתגייר ועמש"כ ברפ"ג דב"מ בפרש"י:

11 תד"ה כך. ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה. כצ"ל:

12 תד"ה בנכסים. עי' מהרש"א. ומש"כ בשם הרשב"ם הוא לקמן קכ"ח ב' בד"ה ובנכסים של עכשיו. אבל דבריו תמוהים דמ"מ אית ליה מיגו דאי בעי הוה מפרש: