רש"ש על בבא בתרא פ״ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 ר"ש ד"ה וליחוש. זימנין שיש לו אילן אחד כו' ויראו כג' אילנות. לפי ציורו לא יראו אלא כב' והכי הל"ל שיש לו ב' אילנות. או שיתכסו ב' אילנות היוצאים מן הגזע:
2 בא"ד ויטעון לוקח שיש לו קרקע. היינו כפי דפשיט לקמן פ"ג דג' בדין קנה ג"כ קרקע:
3 ר"ש ד"ה אסוחי. עי' כה"ד. ולכאורה ה"נ לומר דמימרא זו דר"נ לפי סברת ר"ז שייכא באידך מימריה דלעיל דאמר יקוץ. ודקל אם יקצץ היוצא מן הגזע יתייבש כולו:
4 תד"ה מתקיף בע"ב. ארעא ובתי ארעא. כצ"ל:
5 בא"ד דיקלי וגופני דיקלי. שם ליתא כן להדיא אבל מכללא שמעינן לה מהא דאיתא שם אילני וגופני אילני וכש"כ דיקלי דעדיפי מאילני וע"ש בתוס':
6 ר"ש ד"ה אותן אורה וסלו מי זורען. אבל כו' פשיטא לן כו'. כצ"ל:
7 ר"ש ד"ה וזרע את הניר. החרישה ריקנית דהוי י"ו כו'. ל"ד שזרע כל הי"ו דהא לפי דמשמע מדבריו לקמן בד"ה והתירוה. הב' שורות שהפך שערן הוי כרם. ונ"ל דאין זה אלא חומרא בעלמא בכלאים וכמש"כ לקמן בד"ה רואין אבל לענין קניית הקרקע אין הענפים ממעטים את האויר וכדמוכח לקמן בדבריו בד"ה או ממקום רוחב וא"כ צריך להרחיק מהן כדי עבודת הכרם שהוא ד"א כמ"ש התוס':
8 תד"ה וזורע. והוי גפן יחידי דא"צ להרחיק אלא ג"ט. סתמו דבריהם כר"ע ברפ"ו דכלאים נגד הת"ק. וכן לעיל י"ט ול"ז ב'. והוא משום דבירוש' שם פסק ר"י בשם רב כר"ע ועי' בר"ש שם פ"א סוף מ"א וברפ"ז: