רש"ש על בבא בתרא ע״ג

1 ר"ש ד"ה הא קמ"ל. דההיא דר"ש ממילא כו' כדדייקינן מברייתא לעיל. לכאורה השתא אינו מוכרח לומר דברייתא ר"ש היא דאיכא לאוקמה כר' מנחם בר"י ור"ש טעמא דנפשיה קאמר:

2 במשנה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הכ"מ. נראה דלשון זה לא מהני אלא אם היו בתוכה בשעת מכר. אבל אם א"ל וכל מה שראוי להיות בתוכה מכורין אפי' לא היו בתוכה. וד"ז מתבאר מלקמן ע"ח. ותמיהני על לשון הסמ"ע בסי' ר"כ ס"ק י"ד שכתב ה"ה אם א"ל וכ"מ שראוי כו' ע"ש דאדרבה לשון זה עדיף לקנות ע"י אפי' לא היו עליו. וכן לשון הטור בשם רמ"ה שם אינו מכוון בזה ע"ש:

3 ר"ש ד"ה וכה"א אלונים מבשן. ומדקחשיב המשוטות ש"מ כו' ונמכרין כו'. הן שם בפסוק ח' חשיב ג"כ האנשים התופשים המשוט ואפ"ה אינם מכורים כדתנן לא את העבדים. וצ"ל דהם אינם מכורין מסברא משום דניידי:

4 ר"ש ד"ה תרתי כסא. שניהם מלאים כו' תרוייהו ביחד כו'. זה דבר שא"א ומנין לו:

5 גמרא והר תבור כמה הוי ארבעין פרסי. כ"ה בזבחים וכן הגיה הח"א:

6 שם דנפלת ליה חצינא לבר נגרא כו'. כצ"ל וכ"ה בע"י:

7 ר"ש ד"ה באוסייה. חמשה אימות הן כו'. כצ"ל:

8 תד"ה ה"ג. האמרי' בפ"ק דקדושין כו'. גם בזבחים שם איתא לזה: