רש"ש על בבא בתרא כ״ו

1 תד"ה זיקא. ואור"י דלא דמי לאש כו'. כצ"ל:

2 בסה"ד דבע"ח שאני כו' מרוח דכח אחר מעורב בהן כו'. תמיהני כיון דעורבים לאו דידהו הוו אלא מעלמא אתו ה"ל כמו בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה דקרו ליה התוס' שם בד"ה מה הא' כח אחר מעורב בו אי לא דמעיקרא נמי נעשה בור משהניחו ע"ש:

3 רש"י במשנה ד"ה מעמיק וד"ה קוצץ. צ"ל בד"א וע' לעיל י"ח בפי' ד"ה מעמיק:

4 רש"י ד"ה והא ארחיקי. ד' אמות. לכאורה ה"ל לפרש ב' אמות דהא אינהו הוו בבבל וע' בהה"מ ספ"י מהל' שכנים. ואולי תמיהת התוס' דוחקתו דבאתרא דרב יוסף היה המחרישה גדולה כבא"י. ודע דמש"כ בתור"ע דלהרמב"ם לא מהני ד"א בין אילנות לגפנים הוא תמוה ע' בפירושו ובחבורו שם. ואולי ט"ס הוא וצ"ל להראב"ד ע"ש בהה"מ או דצ"ל להרא"ש. גם דברי הרב"י סי' קנ"ה אות ל"ה ד"ה אבל שכ' דהנ"י נסתפק אי ד"א דקאמר בר משתים לבני בבל וד' לבני א"י דה"ל לבני בבל ו' ולבני א"י ח' תמוה דלענין זה מה חילוק בין בבל לא"י וכן איתא בנ"י להדיא דאף בא"י סגי בו':

5 רש"י ד"ה שכחת ברי. כך שמו. ע' סה"ד אות שי"ן בשם שכחת כוונת דבריו:

6 תד"ה אבל בגפנים. אבל אם נטע גרעין לא כו'. נ"פ דלפי מש"כ הנ"י דכי סליק למגדריה לדקליה מפריח העופות על הגפנים וה"ל גיריה א"כ אפי' נטע גרעין נמי וכ"כ הרב"י שם אליבא דהרא"ש שכ' כעין פי' הנ"י. ומהתוי"ט משמע דל"פ נ"י על התוס' ול"ד:

7 גמרא מידי איריא כו'. כה"ג בשבת ק"א ע"ש:

8 רש"י ד"ה מידי איריא וד"ה לא נהנין. הד"א וצ"ל ולא בו':

9 רש"י ד"ה עשר נטיעות וד"ה יונקות. הד"א וצ"ל וכולו צריך להם:

10 רש"י ד"ה ואלא מדתנן. ומפוזרין כו' בשוה. הן שם מסיים וכמה יהא ביניהן רשבג"א כדי שיהא הבקר עובר בכליו. א"כ משמע דלא בעינן מפוזרין בשוה. וצריך ליישב הסוגיא דכאן. דלעולם שיעור יניקת אילן כשהוא לבדו הוא בכדי שליש ב"ס והוא באמצעו. אך כשסמוך לו אילן אחר או שתים שגוזלין זה מזה קרקע יניקתו מתפשטת יניקתן להלאה כדי שיעלה לכ"א לבדו בכדי שליש ב"ס. גם מש"כ ואם לאו כו' אלא כו' כדי צרכו דהיינו תחתיו כו'. שיעור זה לא נאמר שם אלא אם החסרון מצד האילנות עצמן דאין עושין כשיעור המפורש שם אבל אם אינן אלא שנים או אחד נראה דנותנין לכ"א שליש ב"ס וכ"כ בעצמו בסוכה ל"ד ועמש"כ שם ועדיין יש לעיין בזה ואכ"מ:

11 תד"ה עד. דאל"ה אין חזקתן מועלת. כצ"ל:

12 בא"ד כדמשמע התם אליבא דר"ל כו'. נראה דצ"ל כדמשני התם כו':

13 בא"ד היינו מכל הני וההיא דתנן אם האילן קדם ל"י. כצ"ל וכדלקמן בפירוש ר"ת. אבל עדיין אינו מיושב מה הם כל הני. וכן בפי' ר"ת מה המה הנהו דמייתי הכא:

14 תד"ה רבינא. וי"ל כו'. הכוונה דהתנא רוצה לאשמעינן דין דל"נ ולא מועלין בתרווייהו ר"ל בין באילן של הדיוט ובין באילן של הקדש והא כדאיתא בתוך ט"ז והא כדאיתא חוץ לט"ז. ולשונם מגומגם קצת:

15 תד"ה עשר. וכן נמי אם היו בב"ס יותר מע"נ אין חורשין כו'. עמש"כ בשביעית על פי' הרא"ש דשם בס"ד: