רש"ש על בבא בתרא ק״כ

1 גמרא אפשר בת ק"ל שנה וקרי לה בת כו'. עמש"כ בס"ד בש"ר פ"א אות ל"ב ול"ד במ"ת:

2 שם בנות צלפחד הותרו כו' אלא כו' עצה טובה כו'. ובזה מדויק הכתוב אחריו ולא תסוב נחלה לבני ישראל וגו' דר"ל אבל לשאר בנ"י אני אומר באזהרה דלא תסוב כו' וכן יתפרשו כל בנ"י הכתובים אח"ז:

3 ר"ש ד"ה ויחזור מב"ל. ועכשיו החזירה כו' שנתנבאת לו כו'. בסוטה שם י"ב מבואר מפני שא"ל קשה גזירתך כו' וע"ש בח"א:

4 ר"ש ד"ה ותהיינה. מיותר כו'. ודוחק. ול"נ משום דה"מ למיכתב ותהי ל"י כמו ויהי אנשים במדבר ט, ו ע"ש בבאור:

5 ר"ש ד"ה וכל בת. ליוצאי מצרים נאמר כו'. ל"ד כי לבאי הארץ נאמר וכמש"כ בעצמו לקמן קכ"א בד"ה לבא זה בזה:

6 ר"ש ד"ה מאי משמע. דהני קראי כו'. כצ"ל:

7 גמרא זה הדבר דראשי המטות ה"נ כו' א"ל ההוא יליף זה זה כו'. המ"ל דמבעי ליה לחכם מתיר כו' כדלקמן ובפרט להא"נ שבתד"ה מיבעיא:

8 שם מדתניא וידבר משה כו'. ברשב"ם לקמן בד"ה שבת בראשית מוכח דהיה הגי' לפניו כאן פסוק אלה מועדי ה' וגו'. אכן בתו"כ מביא ג"כ דרשות אלו על פסוק דוידבר משה וכן בנדרים הגי' כן וע"ש בק"א:

9 ר"ש ד"ה מה להלן. אף בנדרים כאלו כתיב בהם אהרן ובניו וכל ישראל. כצ"ל:

10 ר"ש ד"ה לומר שהפרת נדרים בג' הדיוטות. כגון שלשה דהוו ב"ד כו' ואפי' לשמואל כו'. אולי יכוון למאי דמשמע מדברי התוס' כתובות ח' ד"ה שהכל דכל אינו נופל על פחות מג' והכא כתיב כל בנ"י ודלא כהתוס' כאן:

11 תד"ה דתנן. כ"ש שתבטל אמירתו את מחשבתו. כצ"ל: