רש"ש על בבא בתרא כ״ז

1 רש"י ד"ה וכמה מרובע יתר. ובידך נשארו ס"ו ברוחב ח"א. מה שנדפס בגליון צ"ל ס"ה הוא טעות נגלה:

2 תד"ה ה"ג. שהיא יותר ס"ה אמות ושליש כו'. כצ"ל:

3 בא"ד ותמלא צד אחר האורך כו'. כצ"ל ברי"ש:

4 בא"ד שיחסר הרביע שהוספת כו'. כצ"ל:

5 תד"ה אילן. למאי דמוקי לה כו' מאי אתא לאשמעינן. לעד"נ דאשמעינן דסגי בקרקעו דהיינו שעיקר יניקתו ממנו דהוא ט"ז אמה ואע"ג דמיזל אזלי עד כ"ה אמה אכחושי לא מכחשי כדלקמן ע"ב וע"ש בתד"ה בחיטה בסופו:

6 תד"ה הא. שמדקדק מרישא מה שיכול. עמש"כ בשבת קמ"ה בס"ד:

7 תד"ה ובוידוי. דלא כתיב במע"ש שיש שם וידוי כו'. כצ"ל:

8 תד"ה ולכתוב. פי' רשב"ם כו' דאין אונאה לקרקעות כו' וא"נ דנהי כו' ביתר מפלגא יש להן. באמת דעת הרשב"ם מפורש לקמן ק"ו בסוף המשנה דאין להם ביטול מקח אפי' שוה פרוטה במנה וכדעת הרי"ף בפ' הזהב:

9 תד"ה ואחד. ולפיכך שמעתין דהכא כרב כו'. לפי מה שפרש"י שם דנטוע סמוך למיצר רק דהשרשים נוטין בשל חבירו א"כ לכאורה כרב נמי לא אתיא הא דאילן הסמוך למיצר דהכא וע' בנ"י שם. וע"כ צ"ל דהתם שאני דכל השרשים נטויין בשל חבירו. לשמואל נמי התם משום דכל הגזע עומד בשלו וע"ש בתוס':

10 במשנה קוצץ מלא המרדע ע"ג המחרישה. ובמשנה הסמוכה כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. נ"ל דבא לארויי בזה ג"כ שיעור קציצת המשוך ברוחב לשדהו או לר"ה שא"צ לקוצצו עד המיצר או עד סוף רוחב ר"ה כי גב המחרישה מסתמא מופלגת קצת מן המצר וכן רוחב הגמל אינו חופף עצמו באילן. ולכן אמר בניגודו כנגד המשקולת הנופל יותר על שיעור המשך ברוחב כמו בעירובין נ"ח ע"ש:

11 תד"ה בדחלולי. שעושים צורות כו' כצ"ל. ונ"ל דלפי' ר"ח גרסי' בגמ' ושרי התם ברי"ש פי' וינוח שם: