רש"ש על בבא בתרא ב׳

1 במשנה בונין אה"כ באמצע כו' זה נותן ג"ט וזה נותן ג"ט כו'. לכאורה ה"נ דז"א אלא כשחלקיהן שוין אבל כשחלק א' גדול משל חבירו נותנין לפי הערך שיש לכאו"א חלק בו. ודומה להא דלקמן ז' ב דגובין לפי ממון וע"ש בתד"ה לפי קירוב. וזה אשמע לן התנא באמרו באמצע לומר דמיירי בחלקים שוים. אבל לא כן כתב הטוש"ע בסי' קנ"ז ס"ג. ועל ראיות הגר"א ז"ל שם אומר אני ערבך ערבא צריך:

2 שם כפיסין לבנים. פי' הרע"ב דשיעור לבנה ג' טפחים. ול"ד במחכ"ת דלפי המסקנא בגמרא משמע דמתני' בזוטרי דעם סידן לא הוין אלא ג"ט:

3 שם וכן בגנה כו'. עתוי"ט העתקת פי' הרמב"ם בזה ויש בו ט"ס במש"כ ולא זכר שהיא מעורבת עם גנת פלוני. דצ"ל עם גנה פלונית וכ"ה בפיה"מ וכ"מ להדיא מהה"מ שם וע' ש"ך ר"ס קנ"ח. ושלזה כוון ג"כ בחבורו ומ"מ חלוקין הן דבפירושו כ' דבבקעה סתם אין כופין כו' ואפי' במקום שנהגו לגדור. ובחבורו כ' אלא במקום שנהגו. גם מהכ"מ משמע שהיה גורס בחבורו בגנה סתם ואפי' במקום שלא נהגו לגדור. ופי' דבריו דהיינו סתם. ובפירושו כ' ואפי' במקום שנהגו שלא לגדור. אמת דבב"י משמע דגם בחבורו גורס כן וכגי' שלפנינו וכן העתיק בשו"ע ואפ"ה פרשהו דהיינו סתם ודוחק:

4 גמרא מחיצה גודא כדתניא מחיצת הכרם כו'. תימה דהיה יכול להביא מכמה משניות המוזכר שם מחיצה על כוונת גודא. ועי' לשון התוספות לקמן ע"ב ד"ה ואימא. ואולי באותו מעמד נשאו ונתנו בברייתא זו לענין שהובאה בב"ק לכן הביאוה לדוגמא. וכה"ג כתבתי ברפ"ב דשבת ושם קי"ב ב עשו"ש:

5 תד"ה כפיסין. וקשה לר"י כו'. התוי"ט תמה דהא אמרינן בגמ' דכפיסין ארחי גמרא גמירי לה כו'. ולנ"פ דהא גם מקמי דשני ליה גמרא גמירי לה לא פריך אלא דילמא הם ליבני כ"ה גי' רש"י דלא משפיין אבל דליהוי עץ לא הוי קס"ד ולכן מקשה ר"י שפיר:

6 תד"ה סברוה. מחמת פירכי דלקמן. כצ"ל וע' לקמן בתד"ה ואימא:

7 תד"ה אומר. ונפרצה פעם ג' מספקא לר"י כו'. והוא משום דמצינו בכ"מ דנקיט תרי זימני והכוונה טובא כאשר הבאתי בחי' לס' נת"ע אות י"ג ע"ש:

8 בסה"ד דראשונה ראשונה בטלי. כצ"ל:

9 גמרא בונין אה"כ באמצע פשיטא כו'. הנקודות מיותרות כי אין זה פיסקא אלא נקטיה לקושיא כמ"ש התוס':

10 שם גג הסמוך לחצר חבירו עושין לו כו'. לקמן הגי' עושה וכן נכון דהרי לא קאי אלא על בעל הגג לבד ע"ש ברא"ש:

11 רש"י ד"ה קידש. לישנא דקרא נקיט פן תוקדש. לכאורה ה"נ להגיה תקדש כדכתיב. ואולי נקיט לישנא דדרשא בקדושין נ"ו ב תוקד אש דילפינן מזה דאסור בהנאה:

12 רש"י ד"ה וטעמא דרצו. ולקמן פריך כשרצו מאי הוה כו'. לפנינו שם לא פריך אלא ללישנא דפלוגתא ע"ש בתוס'. אבל באמת קושיא ראשונה דשם יפול גם ללישנא דגודא:

13 תד"ה וחייב בסופו. ועוד כו' במזיד דוקא ה"ל להתחייב. עמש"כ בכלאים פ"ז מ"ה:

14 תד"ה גנה. וא"ת ולמ"ד כו' דאפי' בחצר כו' כ"ש בגנה. אבל הרא"ש ונ"י כתבו דלמ"ד הז"ר שמיה היזק חצר עדיף מגנה דאפי' במקום שנהגו שלא לגדור מחייבין אותו:

15 תד"ה הזיקא. ורשב"ג אע"ג כו' מ"מ כו'. לכאורה ה"נ דדלת אינה משום הז"ר אלא משום שמירה דומיא דדלתים לעיר. וי"ל דדעתם ז"ל דא"כ הל"ל גם בריח כמו בעיר. אבל בתוס' הביאוה הרי"ף והרא"ש איתא גם בחצר נגר ומנעול ועי' סמ"ע ר"ס קס"א:

16 תד"ה שאני. תימה כו'. לכאורה איכא למימר דשם מיירי ברצו: