רש"ש על בבא בתרא ס״ה

1 גמרא א"ל איפכא תנינא כו'. לפ"ז נראה דגם מה שאמר בשם שמואל הל' כר"ע היה סבור דהיינו הל' דבע"ר מוכר. והא דר"נ דאמר בשמו האחין שחלקו אין להם כו' דמוכח דס"ל דבע"י מוכר ע"כ לא שמיעא ליה:

2 שם ואי איתמר בהא כו' אבל בההיא אימא מודי ליה לרב כו'. כצ"ל:

3 ר"ש ד"ה שניהם במכר. ולא מקרי ע"ר אפי' לרבנן כו'. נראה דצ"ל אפי' לר"ע:

4 במשנה המוכר את הבית מכר כו'. לכאורה הא אתי ועסיק במשניות הקודמות במכירת בית ולא ה"ל למיתני אלא מכר את הדלת כו' ועוד קשה מדוע לא כלל האינם מכורין דלעיל במשנה זו כמו דתנא הכא ולא את התנור כו'. ונראה משום דלא תטעה דהאי בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו כו' קאי נמי על הנך דלעיל לכן פתח בכאן המוכר אה"ב בכדי להפליגה מהקודם לענין הא דסיים בזמן כו' וכדאיתא בברייתא לקמן:

5 ר"ש ד"ה לימא. דאי כר"מ כו' כגון קנים שבכרם כו'. עי' לקמן ס"ט דזה הוא לכ"ע רק דנ"מ ביניהם במשפיין ולא מוקמן:

6 ר"ש ד"ה ר"א. אמכתשת קבועה פליג. נ"ל דאזיל בשיטת רשב"א שבתוס' לעיל במשנה דתנור כו' אפי' לר"א לא מכר אף במחוברין. וכ"נ דעת הרא"ש מדהעתיק במשנה לא את התנור כו' ולא העתיקם בברייתא ושר"א פליג ואומר כל המחובר כו' ש"מ דס"ל דר"א ל"פ עלייהו רק על המכתשת ואותה כבר הזכיר במשנה דמכר. ותמיהני על הטור בסי' רי"ד שפסק דמכר התנור וריחיים אם קבועים הם נגד דעת אביו ז"ל:

7 תד"ה צינור. ודוקא כו' אבל כו' המשכה היא. עי' ש"ך סי' ר"א ס"ק ע"ז. ואין תירוצו עולה על דברי התוס' כמבואר. ולעד"נ דכיון דלשון הטוש"ע שם דכל הצינור נעשה כלי ע"י הגומא לכן לא מהני ההמשכה דרך עליו כדאיתא שם סעיף מ"ו וע"ש בב"י לשון המרדכי בשם השאלתות וכש"כ דא"ש טפי לדעה שהביא הרמ"א שם דאין המשכה מועלת אלא ע"ג קרקע הראוי להתבלע בה: