רש"ש על בבא בתרא נ״ד

1 ר"ש ד"ה דשדא ליפתא. וכן צמד לה מיא כו' משקה אה"ש ומנגב אה"ק כו'. מלת ומנגב אינה מובנת והגהת הב"ח בזה ללא הועיל. ואולי צ"ל ומנגר והוא מלשון נגרא לעיל ס"ד י"ב וגם זה רחוק קצת:

2 ר"ש ד"ה פילי. כמו פילאי. כוונתו לברכות כ"ה ע"ש:

3 ר"ש ד"ה כיון שהכיש בסופו. צ"ל קנה כולה או דצ"ל לא קנה כלום:

4 תד"ה אדעתא. אבל אם יודע ואין מתכוון לקנות לא קני. לפ"ז נ"ל דהא דתנן בב"מ י"א ראה אותן רצין אחר מציאה כו' ואמר זכתה לי שדי כו'. דדוקא נקט ואמר דכיון דרואה אותן רצין אחריהם והוא ישתוק נראה דלא איכפת ליה במה שיקחום ואינו רוצה לקנותם והתוס' נדחקו שם:

5 תד"ה ושאינה. והן היו יודעים מדת התלם כו'. וברא"ש איתא כגון אם המענה מאה אמה. ואנכי גמרא ידענא וכמה מלא מענה מאה אמה תמורה ר"ד י"ג וע"ש. והנה מלת והדר לא ביארו לנו לפירושם. ולכאורה אתא לשיעור הרוחב ור"ל דקני באורך תלם וברוחב תלם כפול. ולפי' הרא"ש שכ' דקני לכל צד כשיעור אורך מלא המענה נראה דזהו המכוון במלת והדר דר"ל דזה השיעור הדר לכל צד ואולי דלזה כוונו גם התוס'. ובנ"י משמע דמפרש והדר שחוזר לאחוריו ואינו חורש הלאה כמש"כ התוס' דלא היו חורשים במענה א' כל אורך השדה:

6 ר"ש ד"ה באגי מטמרי. שדות טמונים. כ"נ דצ"ל. ור"ל דבעליהם היו מטמינים א"ע: