רש"ש על בבא בתרא פ״ד

1 ר"ש ד"ה מדקתני לבנה. שני מראות יש בחטין ולא יותר. ואף שעינינו רואות שיש ג"כ שחורות. השחרות איננה שינוי בגופן שהרי עוברת ע"י רחיצה אלא שבאה להם מבחוץ ע"י שנמצאו ביניהם קצת גרעיני שרופי חמה קאנקא"ל בל"פ אשר נשחקים לאבק שחור דק כפיח הכבשן ומשחירין חבריהם. משא"כ אדמימות היא שינוי בעצם החטים עי' נ"י. ול"נ לפי שבחמה אין להסתפק אלא בשני המראות הללו כדמסיק. ומדקתני לבנה ש"מ דשחמתית שהוא ע"ש החמה הוא אדום:

2 תד"ה בצפרא. וכ"מ במדרש דארץ כוש במזרחו של עולם וכתיב כו'. כ"נ דצ"ל. אך מש"כ בשם המדרש ל"י מקומו כעת:

3 בא"ד משמע דאה"ר וקין במזרחו של גן עדן היו. כ"נ דצ"ל ועיין בדבריהם בבכורות:

4 ר"ש ד"ה מין אחד. דאם טענו יין וחומץ כו'. יותר הל"ל באם טענו יין או חומץ לבד והודה לו בחבירו. ועמש"כ בב"מ ק' ב' ברש"י:

5 תד"ה ת"ש. ונראה כו' משמע כו' מדלא קתני כו'. לכאורה הא גם לר"ז מהני עכ"פ במודד לתוך קופתו. והנה יל"פ באמת דקושיית הגמרא הוא על ריו"ח בעצמו ואפילו לר"ז. ובזה א"ש מאי דמתרץ ברה"ר והוצרך לדחוק בסיפא דה"ק ואם ברשות בעלים ולא מוקי לה כולה בר"ב והתוס' נדחקו בזה משום דלקמן מיבעיא לן אי כליו של לוקח קונה בר"ב ונכון בעז"ה: