רש"ש על בבא בתרא קמ״ד

1 גמרא מהו דתימא כיון דשביחא לה מילתא כו'. כה"ג לעיל נ"ב ב':

2 שם בית ואכסדרה מהו שני בתים כו'. כיוצא בזה בפסחים מ"ה ב' ושם פרש"י ע"ד פי' הרשב"ם ודלא כתוס' כאן וכה"ג פי' הנ"י האיבעיות דלקמן קמ"ח ב' הקדיש כל נכסיו כו':

3 ר"ש ד"ה באשה יורשת. פירשה לעצמה לא פירשה השבח לאמצע ואלמנה כו'. לפמש"כ המהרש"א בתד"ה באשה בא"ד שהוא מפרש הסיפא לענין אלמנה כו' ע"ש. נ"ל שאינו גורס ברישא השביחה לאמצע ומפרש וכן האשה כו' דינה כדין בנים בין בסתם בין במפרשת ואם אמרה כו' דסיפא הוא דין בפ"ע וקאי על סתם אלמנה שאינה יורשת וזה שכ' ואלמנה שאמרה בב"ד כו' הוא פי' על הסיפא וכוונת אמירתה ראו מה שהניח לי בעלי היינו לכתובתה וא"כ תובעת כתובתה ולזה א"ש גי' התוס' בדבריו דשוב אין לה מזונות והתוס' שלא הבינו כן דבריו לכן כתבו וא"נ לרשב"א:

4 תד"ה באשה. שאז יורשין בני ראובן ובת שמעון מאביהן. ר"ל של ראובן ושמעון דהיינו יעקב:

5 תד"ה חוץ. ובירושלמי אמר כו'. הוא בפ' חלק הלכה ה':

6 גמרא נשתלחה לאביו שושבינות כו'. ר"ל כשהשיא אחד מבניו וכדמוכח ממתניתין לתירוצא דריו"ח וכמש"כ התוס' וכ"כ הרמב"ם בחבורו:

7 שם ר' אסי אמר לא קשיא כו'. נ"ל להגיה ר' אסי דידי' אמר וראיתי ברי"ף הגי' כאן רב אסי ועמש"כ בב"מ כ"ד ב' וגי' הרא"ש רבא וא"נ להקדימו לשמואל:

8 ר"ש במשנה ד"ה נגבית בב"ד. ובגמרא פריך כו'. לא נמצא שום פירכא בגמרא ע"ז. ונ"ל למחוק מתה"ד עד אביהם. ובגמ' פריך כו' שייך על סה"ד דלעיל ואח"כ מה"ד נגבית בב"ד כדין מלוה:

9 ר"ש ד"ה כדתניא. כלומר נתן לו אביו מעות כו'. ל"י למה דייק כאן לומר מעות. ומדוע לא כתב דהיינו שפירש שהשושבינות תחזור לאותו הבן כדכ' לעיל: