רש"ש על בבא בתרא ל״ג

1 ר"ש ד"ה א"ל אביי. וא"נ מלוה ע"פ כו' וישבע ויטול כו' וישבע שלא פרעו ויטול. ע' בטוש"ע ר"ס ק"ח ובסמ"ע ותראה שדבריו תמוהים אולם מצאתי לו חברים הרמב"ם בפיה"מ רפ"ו דערכין והרע"ב אחריו וכבר תמה עליהם התוי"ט שם. ודברי הגהת הב"ח בכאן אינם ברורים ע"ש ואכמ"ל:

2 תד"ה אמור בסופו. כיון דלאו בני כו'. כצ"ל:

3 גמרא אמרינן ליה אחוי שטרך. בתור"ע אות י"ט הניח בצע"ג דעת הרמב"ן דטעם דלא חציף עדיף ממיגו. א"כ אמאי נאמן לומר לקוח במיגו דלהד"ם כוונתו נראה להא דרפ"ב דכתובות ומודה ר"י כו' וע"ש בתוס' ול"א אחוי שטרך. ומטעם דלא חציף א"נ ע"ש. ותמיהני דשם איכא טעם דלא חציף ג"כ ולכן נאמן משום דאיכא תרתי: