רש"ש על בבא בתרא פ״ח

1 גמרא דאנקטינהו ניגרא ברייתא. ב"ק קי"ח ב' ושם:

2 שם אטו משום דגמר בלבו לקנות קנה. עי' פי' רשב"ם. ונראה דאפי' משך או הגביה ג"כ כיון דלא אמר בפיו דדברים שבלב אינם דברים. ורישא ודאי מיירי אפי' משך והגביה כיון דאף בלבו לא גמר לקנותו. ומהר"ש פ"ג דדמאי מ"ב משמע דמפרש לרישא נמי בשלא משך ותמוה:

3 ר"ש ד"ה מעשרן. ונותן ללוי. תמוה דמע"ר יכול לעכב לעצמו כדאיתא בסוטה והובא בתוס':

4 ר"ש ד"ה סיטון. ומשום שקונה הרבה חטין כו'. עי' מהרש"א. וכן התוס' בב"מ מ"ח ד"ה נתנה הביאו ראיה מכאן דסיטון הוא מוכר דבר לח. אולם הנ"י מסיים אחר שכ' כעין דברי הרשב"ם וע"ז נקרא כל תגר גדול הן מיבש הן מלח סיטון:

5 במשנה היה שוקל לו עין בעין. נראה פירושו דהמשקל הוא שוה בלא הכרעה כמו העינים שעומדים בקו שוה. או ירצה שמעיין הטיב בהמשקל וכלישנא דברייתא לקמן אין מעיינין כו' להעמידו במכוון והוא כלשון המקרא במדבר י"ד:

6 שם למחוק לא יגדוש. ומשמע שאין נותנין וויתור כלל. וקשה מ"ש ממשקל דהא גם גבי מדה כתיב וצדק. ועי' ברשב"ם לקמן בגמרא ד"ה וצדק:

7 גמרא צדק משלך ותן לו. חולין קל"ד:

8 ר"ש ד"ה וצדק. אע"פ שבאבן שלמה שקלת כו'. כ"נ דצ"ל:

9 ר"ש ד"ה אחד מי'. ס"א דשיעור א' ממאה במשקל מכריע טפח. וקשה ממשקל יבש דהכרעתו ג"כ טפח וגירומיו הוא א' מר' או מת'. וכמו כן קשה מדוע בהכרעה שניהם שוים ובגרומים מחולקים:

10 ר"ש ד"ה למעוטי מדות מכרת. ולא משום גז"ש כו' דאין אדם דן גז"ש מעצמו כו'. הן תועבה תועבה כבר נתקבלה לגז"ש לרי"ש בסנהדרין נ"ד ב' ע"ש ברש"י ד"ה וגם קדש ברה"ע:

11 תד"ה התם. כדאמר ביבמות כ"ב ב'. כצ"ל ולהמגיה בגליון אישתמיט זה:

12 בא"ד והר"ח אומר כו'. מ"מ קשה מבא על א"א דאסרה על בעלה דהוה כעין גזל שגזל ממנו את אשתו עי' חגיגה ס"ד ט' ומש"כ התוס' לעיל והוליד ממנה בן ע"כ ר"ל באנוסה:

13 תד"ה וקללם. מוהיה אם לא תשמע. כצ"ל וכן לקמן צ"ל דקאמר מוהיה אם לא תשמע: