רש"ש על בבא בתרא קנ״ט

1 גמרא תדע דכתיב תחת אבותיך כו' תשיתמו לשרים כו'. אולי יכוון הש"ס בהביאו סוף הפסוק תשיתמו כו'. מפני דמפרש ליה ג"כ לענין ירושה דקיי"ל דבכל עניני שררה בנו קודם אם ממלא מקומו. ואם בנו אינו ממלא מקומו ובן בנו ממלא יירש הוא את השררה וזהו תחת אבותיך כו' תשיתמו לשרים ומוכח יותר דהירושה באה אליו מזקינו בלי אמצעית בנו שהרי הוא איננו בירושת השררה:

2 שם הי' יודע לו כו' עד שלא תפול לו בירושה כו' דלמא ה"נ כגון שהוחזק כו'. מדל"ק הכא כמו לקמן בנעשה חתנו דאע"פ שלא הוחזק כו' ולאו משום דמשקר מוכח דהכא באמת חשדינן ליה למשקר וכ"כ האורים סי' מ"ו ס"ק ק"ה. והוא ז"ל קוראו שם נוגע בעדות. ולפ"ז יהיה ראיה מכאן להש"ך שהבאתיו לעיל מ"ד ודלא כמהר"ם. אולם כאן הוא בעל דין ממש כיון שנפלה לו בירושה והאורים ל"ד בקראו לו רק נוגע בעדות. אמנם מלשון הש"ס דקאמר עד שלא תפול ולא עד שלא נפלה ונפלה נלע"ד דמיירי דגם עתה לא נפלה עדיין אליו שמורישו עודנו חי רק שקודם היה חי הקרוב יותר ועכשיו מת ועומד הוא לירש ואינו אלא נוגע בעדות. ואולי הוא בכלל וכל הראוי ליורשו דאיתא בסנהדרין כ"ז ב' במשנה וכפי' הרמב"ם שם דהוא תשלום משנת ר"ע ויתיישב קצת בזה מה שתמהתי עליו שם:

3 תד"ה ולימרו. לענין ראוי דאינה בכתובה כו'. כצ"ל בבי"ת:

4 בא"ד לאו היינו משום דא"נ בראוי אלא כו'. משמע דאיכא גווני דא"י לומר אנא מכח המוריש קאתינא ועמש"כ בס"ד לעיל קי"ח ב'. וראיתי בהג"א שצייר כגון שנפל לו לאחר שמת מאבי אמו שאחיו מאביו א"י לירש אם לא מכחו. ותימה דהא אין הבן יורש את אמו או אביה בקבר להנחיל לאחין מן האב כדלקמן. אח"כ מצאתי בתומים סי' ק"ד אות י"ד שעמד בזה וע"ש. ובב"ח סי' רי"א אות ב' מוכח דאפי' בן הבן א"י לומר מכח אבוה דאם אבי קאתינא ע"ש וגם זה תימה:

5 תד"ה אלא כו'. בן בכור שמכר כו'. כצ"ל וכ"מ מסדר דבורי התוס'. והגרי"פ במחכ"ת שגה בזה שכ' דשייך לעיל וכן שם הראה לעיין בתוס' דכאן. כי לשון הראשון ודאי אין לו קיום כדפריך הש"ס עליו. וכן לקמן דקאמר הש"ס אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא פי' הרשב"ם בן שמכר כו':

6 בא"ד ומה ששלחו כו' לא ידעו כו'. כצ"ל בלא ו':

7 תד"ה כגון. ואפי' מה שבשטר א"צ כו'. כ"ה בכתובות ק"ט ב':

8 בא"ד וכגון הואיל דאיתחזיק בב"ד אי בעי קלתי' ל"א. כצ"ל:

9 תד"ה ואע"פ. שאחרים מעידים על כת"י כו' היום חתמו. כצ"ל:

10 גמרא מאי לאו כו' מורישיו אחי כו' לא כו' מורישיו אחי דאבוה. עי' מהרש"א. ולפירושו העיקר חסר בין בדברי המקשן דס"ד דמורישיו אחי דהא מ"מ יל"פ דהיורשים הטוענים הם ג"כ אחי. וכן בדברי המתרץ דמורישיו אחי דאבוה מ"מ יל"פ דהיורשים הטוענים הם בני היורש דנפל עליו הבית. לכן נ"ל דמלת יורשי שבה ג"כ על מורישיו ושיעורו יורשי מורישיו. ובין להמקשה ובין להמתרץ מסתבר להו דיורשי מורישיו אינם אותם עצמן שהם יורשי האב ואף דיורשי מורישיו אינם נזכרים במשנה אבל הם בכח המאמר והמקשה אינו מקשה אלא מיורשי האב ודו"ק:

11 שם לירתה לאמיה בקבריה ולירתינהו לאחי מאבוה. כצ"ל:

12 תד"ה אשה. צ"ל כשהוא תחת כשהיא: