רש"ש על בבא בתרא י״ד

1 גמרא כדתניא כה"ס נגללין לתחילתן. כ"ה גי' הרא"ש והר"ש שם ועי' לעיל בתד"ה ועושה:

2 שם שבו עמודין עומדים. ורש"י פי' שהיו שוכבים וכן לקמן ע"ב על הא דפריך ור"מ עמודים היכא הוו קיימי פי' מנחי. ונראה דאע"פ כו' שבתוס' שם דחקו וסב"ל שהיו מכילות כל ארכו של ארון:

3 תד"ה בגויל. וכותבין בו במקום שער. כ"ה בירוש' פ"ק דמגילה ה"ט:

4 תד"ה שלא. וביוה"כ לא אשכחן כו'. ורש"י שכתב לקמן ע"ב בד"ה ספר עזרה ס' שכ' משה ובו קורין כו' וכ"ג ביוה"כ. נ"ל דמיירי בבית שני שלא היה הארון וביומא נ"ב ב לא חשיב הס"ת בין אותן דברים שנגנזו עמו. ועוד הרי כתב י"ג ס"ת כדאיתא במדרש ס"פ וילך. ואולי היה בב"ש אחת מהן. אך עכ"ז ראייתם מדלא אשכחן כו' אינה ראיה דהתם איירי בב"ש וכדאמרי' שם:

5 תד"ה אצבע. דאי גרס ומחצה תקשי שנים עשר כו'. משמע דלא מחקו ומחצה אלא מרישא אבל בסיפא שפיר גרסי' ליה וכגי' שלפנינו. די"ל דהעמודין לא היו מכילות טפח שלם. אבל א"כ לא היו עובי הכותלין שוין:

6 גמרא וכיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה מתרי טפחא רווחא דביני ביני. נראה דר"ל רווח העודף בין רוחב עיגול אחד לבין רוחב ב' העיגולים שתעשה ממנו ובנידן שלפנינו רוחב הס"ת ב"ט והקיפו ו"ט ושטחו ג"ט ככפילת חצי רחבו בחצי הקיפו. וכשתעשה ממנו ב' עיגולים שוים יהא כ"א שטחו טפח וחצי ויהיה ע"כ הקיפו קרוב לד' טפחים ורביע ורחבו שלישיתו דהוא 5/12 1 ושני העיגולים יחד 10/12 2= 5/6 2 ופרש"י תמוה:

7 שם סדרן של כתובים כו' וס' תהלים כו' ומגילת אסתר. לכאורה יפלא מדוע שינה לקרוא תהלים בשם ספר. וכן אסתר בשם מגילה ואינך קראן בשמן לבד. וכן לקמן במי כתבן. ונ"ל משום דתהלים דמיא במקצת לס"ת בהחלקו לה' ספרים וכן פסוקיו קרובין לפסוקי תורה עיין קדושין ל' לכן קוראהו ספר. ואסתר משום דצריך לכותבה על גויל או על קלף שו"ע ר"ס תרצ"א לכן קראה מגילה עי' פי' הרד"ק בירמיה ל"ו א' וכן פרש"י במו"ק כ"ו את המגילה זה הגויל. וכן בכל מס' מגילה נקראה בשם מגילה סתם וכן ברכתה על מקרא מגילה סתם. ומשמע דרות וחברותיה אינן נקראין בשם מגילה. ולזאת תמיהני על הא דאיתא במס' סופרים פי"ד ה"ג דמברכין על קריאתן על מקרא מגילה ועיין בהגר"א ז"ל או"ח ס"ס ת"צ:

8 שם ולמ"ד איוב בימי משה היה כו'. עי' תוס'. ולעד"נ דהוא ר"ת ולמאי דאמר ור"ל באותה ברייתא גופה:

9 רש"י ד"ה חגי זכריה ומלאכי. בשנת שתים לדריוש. עמש"כ הגרי"פ ע"ד בספ"א דיומא ובמש"כ שם:

10 רש"י ד"ה שיר השירים. נראה בעיני שאמרו לעת זקנתו. במדרש ש"ה בפסוק א' בסופו איתא דהכל מודים שקהלת בסוף אמרה. ואולי כוונתו רק לאפוקי מדריו"נ שם דשה"ש כתב תחלה דא"כ ה"ל לאקדומי כאן אבל לעולם קהלת בסוף אמרה ומאי דאקדמה כאן לשה"ש כבר תירץ זאת בדבור הקודם משום דשניהם ספרי חכמה:

11 תד"ה תרי. משמע שעם עמודין כו'. עי' ברא"ש: