רש"ש על בבא בתרא קל״א

1 גמרא והוה לזה במתנה ולזה בירושה וכל לזה בירושה כו'. הא דמעיקרא מקדים מתנה משום דבה עסיק ואתי דהיא בנן נוקבן כו' דאייתא ומסיים בהקדמת ירושה דכן הוא סדרן במתניתין דשם:

2 ר"ש ד"ה שהוא תנאי ב"ד בסופו. והיה לכם לשנות משנתכם כד"ה ולא אליבא דיחידאה. ואע"ג דרבי פסק להדיא כוותיה מ"מ טוב יותר לאוקמי מתני' כד"ה כ"כ לקמן בסוף הסוגיא. וכה"ג כתבו התוס' בגיטין י"ג ד"ה והא ולקמן קמ"ט ב ד"ה דקא. אך ק"ק הא דק"ל יחידאה דהרי גם ראב"ע לקמן כוותיה אזלא כדפי' הרשב"ם שם וכן פרש"י בכתובות. וחכמים דיבנה משמע ג"כ דהסכימו עמו בזה. ובאמת אין הכרח לפרש כן בדראב"ע דאפי' אם תנן יסבון אין להם בחייו:

3 ר"ש ד"ה וא"ל רבי יסבון תנן. ואם מכר לאחר מכן הוי טרפא כו'. כצ"ל:

4 ר"ש ד"ה לעולם. דקכתיב בה ירתין כו' ומיהו בעיא דרבא כו'. כצ"ל:

5 ר"ש ד"ה הכותב כל נכסיו לאשתו. לא עשאה אלא אפטרופא. כצ"ל:

6 בא"ד וכן הא דתנן התם כו' דרבא בעי עלה נמי כו'. כצ"ל:

7 בא"ד ודוקא כל נכסיו כו'. כ"ה לקמן ק"נ ב':

8 ר"ש ד"ה ה"ג. כדאמרינן בכתובות ק"ג ואת לרבות כו'. כצ"ל:

9 ר"ש ד"ה פשיטא בנו ואחר בסופו. ואם אין לו אחין כו' דל"ל משום אפטרופסות כו'. תימה דכיון שאין לו אחין א"כ ממ"נ הנכסים שלו. ואין לומר דנ"מ לענין מזונות האשה דאם כוון לשם מתנה אבדה מזונותיה דאין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים. דהא מסקינן לקמן דממתנת שכיב מרע מפקינן. וצ"ל דמיירי בקנין ומהיום ועי' שו"ע חו"מ סי' רמ"ו ס"ז ובסמ"ע וכה"ג ע"כ איירי האי עובדא דתלתא לברת כו' דלקמן קל"ב ב' ע"ש בפי' הרשב"ם:

10 בהגה' בנו ואחר כו' או שקבל עליו לזון את בן אשתו כו' דרוצה שיכבדו אותו כו' או בן אשתו. לכאורה מאי נ"מ לבן אשתו ממ"נ יירשנו בנו ומזונותיו לא יפסיד אפי' אם נתן לבנו משום מתנה שהרי הוא כבע"ח וניזון אפי' ממשעבדי כדתנן בר"פ הנושא. וי"ל דנ"מ אם אמו קיימת למזונותיה וכמש"כ בסמוך: