רש"ש על בבא בתרא מ״ד

1 ר"ש ד"ה הניחא למ"ד. וכל היכא דאיתא בעין הדרא לנגזל. כ"נ דצ"ל:

2 ר"ש ד"ה אלא כדרבין. שהיתה משועבדת לבע"ח. ל"ד דאנן הוא דחיישינן דילמא יש עליו בע"ח ע' לקמן מ"ו ב תד"ה לוקח הא':

3 תד"ה דדוקא. כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן. ק"ל דהא מוקמינן במית גזלן וע"כ איירי בהניח קרקע דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. וא"כ אפי' שלא באחריות ישאר הקושיא מדמי מי מיאש דהוא עצמו יוכל לגבות מהיורשים לפי מאי דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין ע"ש בריש הגוזל ומאכיל:

4 בא"ד וקשה לר"י דבירושלמי אמר דיאוש מועיל בקרקע כו'. הירוש' הוא בספ"ז דכלאים ולפי מה שבארו הר"ש שם במ"ו והתוס' עצמם בסוכה ל' ב ד"ה וקרקע ע"ש אין משם קושיא כלל:

5 תד"ה אלא. עי' מהר"ם דמסיק דפסול דנוגע בעדות הוא מפאת דאדם קרוב אצל עצמו ולא מפני שהוא משקר. והש"ך בר"ס ל"ז חולק עליו ע"ש. ונ"ל ראיה להש"ך מהתוס' לקמן מ"ז סד"ה קבלן שכ' דמשום אחלופי כו' לא יעיד שקר אלמא דטעמא הוא משום דחשדינן ליה במשקר ועמ"ש לקמן קנ"ט עוד ראיה ברורה מהגמרא:

6 ר"ש ד"ה לא משתעבדא. דל"ל קלא כו'. הן המלוה גופה ודאי אית לה קלא כיון דבשטר היא ולכן קרקעי משתעבדי אלא ע"כ כוונתו אף ששעבד בפירוש מטלטלין בהשטר מ"מ לא מישתעבדי דל"ל קלא להשעבוד דמטלטלי וכמו דאמרינן בסמוך לענין אפותיקי. ועיקר הטעם דמטלטלי לא משתעבדי הוא כמ"ש הטור ר"ס קי"ג ומה שהקשה עליו הסמ"ע שם מאפותיקי לק"מ דאפותיקי ל"ל קלא אבל המלוה אית לה קלא כנ"ל:

7 ר"ש ד"ה ומקשינן בסופו. אבל אקני ליה מטלטלי גרידא כו' דכל דאי ל"ק דאסמכתא כו'. תמוה דגם אגב מקרקעי הוה אסמכתא ולכן אר"ח והוא דכ"ל דלא כאסמכתא וא"כ אפי' אקני ליה מטלטלי גרידי וכתב דלא כאסמכתא נמי. אלא הטעם דמטלטלי גרידא ל"ל קלא וכמש"כ בסמוך:

8 ר"ש ד"ה נמצאת. אבל בלוקח מגזלן כו' אלא הדרא ארעא והדרי פירי. תמוה דפירי מאן דכר שמייהו הלא לא אמר שמואל אלא שבח. וע' בש"ע סי' שע"ג ס"ב ובהגר"א שם: