רש"ש על בבא בתרא כ״ח

1 במשנה כנס את תבואתו. פרש"י יין של גפנים. נ"ל משום דגיתות שלהם היו בכרם ושם היו דורכין כמש"כ התוס' במס' ע"ז נ"ו ד"ה ואע"פ. אבל הבדים היו בעיר כמש"כ התוי"ט לקמן פ"ד מ"ט וכ"מ בפ"ג דמע"ש מ"ז דתני בתי הבדים שפתחיהן לפנים כו' ע"ש בפי' הרע"ב ול"ת ג"כ בתי הגיתות ולהכי תני גבי זיתים מסיקה משום דתיכף לאחר מסיקתן מכניסן לבית לדורכן. ומה שפרש"י דשדה לבן נלקטין כל פירותיה בפ"א. אף דקציר שעורים הוא בפסח ודחטים בעצרת ובמדרש רות סוף פרשה ב' מתחילת קציר שעורים עד כלות קציר החטים ג' חדשים וע' בנדרים פ"ח מ"ד ומקרא מלא בס"פ וארא כי השעורה אביב וגו' והחטה וגו' אפילות הנה. מ"מ אסיפתם לבית דהוא עיקר החזקה כמש"כ התוס' היא בזמן אחד בעת האסיף. עי"ל דשדה לבן אינה נזרעת בערבוב אלא כל מין לבדו משא"כ בשדה האילן ע' לקמן ל"ז בפי' הרשב"ם סד"ה דבזאי בזויי:

2 רש"י ד"ה בית השלחין. וכ"ד שעושה פירות תדיר כו' מיום ליום. פשוט דכוונתו בזה לתת טעם מדוע חזקת בה"ש אינה אלא ג"ש מיום ליום ולזה כוון ג"כ הרע"ב ולחנם תפס עליו התוי"ט:

3 תד"ה שלשה. דאמרי' בר"ה כל תבואה כו'. הוא שם י"ג:

4 תד"ה כנס. א"נ לוקטין אותו חצי סיון כו' ומניחין כו'. כנ"ל דצ"ל. להוסיף תיבת כו' אחר חצי סיון ולמחוק מלת קודם:

5 גמרא מה שור המועד בעידנא דאיתא להא נגיחה ליתא להא נגיחה כו'. לכאורה הכא נמי האכילה שהיא נגד הנגיחה ליתנייהו בהדדי. וע"כ צ"ל דר"ל דהתם גם השוורים המנוגחים ליתנייהו בהדדי דאף ר"מ לא קאמר אלא ג' פעמים ולא שינגחם בפעם אחד דהיינו במעמד אחד:

6 שם בתלתין יומי כגון אספסתא. כצ"ל:

7 שם בתלתא ירחי כגון אספסתא כו' ה"נ דתנן כו'. ק"ל א"ה בית השלחין נמי ובמתניתין קתני ג"ש מיום ליום אליבא דכ"ע כדמשמע מפרש"י ותוס' ר"פ המזבח מקדש:

8 רש"י ד"ה צלף. ונגמר לסוף ג"י. לפי פרכת הגמ' ה"ל לפרש דנגמר ליום מחר. ואולי היה גירסתו בגמרא בתלתא תלתא יומי:

9 רש"י ד"ה אספסתא. ולסוף ל' יום כו' ועוקרין כו' ובתוך ל' יום גוזזין אותו ג"פ. נראה דל"ד דבפעם הג' עוקרין. ואולי דט"ס הוא וצ"ל ב"פ:

10 תד"ה כגון. צלף שיש לו ג' פירות ביחד. עמש"כ בביצה כ"ה ב בס"ד: