רש"ש על בבא בתרא קמ״ו

1 ר"ש ד"ה ואריב"ל. שיש לו מנות כו'. בע"י הגי' מנוח בח':

2 גמרא ואר"י א"ר מעשה כו' שא"ל אשתו כו'. כצ"ל בו':

3 ר"ש ד"ה ורכב. חמיו הס"ד ואח"כ מתחיל ד"ח ושתה:

4 ר"ש ד"ה בעי רבא. אם לא בלו בשעת חזרת אותן כו'. כצ"ל:

5 ר"ש ד"ה ת"ש סבלונות. אלא רבותא אשמועי' אפי' כשעשויין לבלות כו'. לגי' המהרש"א נראה דצ"ל אפי' כשאין עשויין להבלות:

6 ר"ש ד"ה דאי טעין. וטעין יין ושמן חדש שלחתי. כצ"ל. ומש"כ והדר ליה. אם אינם מודים ליה אין עליהם אלא שבועה. ולא מ"ל אלא במודו במקצת ועל אלו אמרו אין אנו יודעים דמתוך שאיל"מ:

7 תד"ה סבלונות. היינו עשוין לבלות א"נ הוא ר"ת אין נגבין ובמועטות בעינן הוא לשון בעיא דוקא שהן עשוין לבלות. כצ"ל לפי' המהרש"א ע"ש:

8 תד"ה איבעיא. ולישנא דתשלש כמו משלשין כו'. עמש"כ במכות שם:

9 גמרא אר"ה ברי' דרב יהושע ושמין כו'. כצ"ל:

10 ר"ש ד"ה נפלה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה כו' שוב אינו יורשה. נ"ל דה"ה שאינו מתאבל עליה דבתרוייהו כתיב לשארו הקרוב אליו. ואף שהפוסקים דחו לפירושו מ"מ לענין אבילות יש לסמוך עליו דהלכה כדברי המיקל באבל אמנם הק"נ במו"ק אות קס"א מביא בשם רשד"ם ורא"ש דבפוסקים ל"א כלל זה :

11 ר"ש ד"ה סבלונות הדרי. אבל אם פירש כו' ול"ש סבלונות מועטים כדפי' במתניתין. כצ"ל:

12 ר"ש ד"ה ושמין. וה"נ אמרו כו' דמי עמיר בזול. לפנינו שם ליתא תיבת בזול. אולם ברי"ף שם איתא. ותימה על הכ"מ רפ"ג מהל' נזקי ממון שלא העיר מגי' הרי"ף והרשב"ם ע"ש:

13 ר"ש ד"ה ש"מ. וה"ה אם חלק על פיו כו' עד סופו. לכאורה תמוה דהא כאן מיירי בקנין דוקא וכמש"כ לקמן. ומאי שייך אמן של בני רוכל לזה. ונראה דהכא פי' אליבא דאמרוה רבנן דלקמן קנ"א ב' דמתנת שכ"מ אף במקצת לא בעי קנין ואם עמד אינו חוזר. ולקמן שכ' דמיירי בקנין הוא אליבא דהלכתא כמש"כ כדפסקינן כו'. ונ"ל דגם סוגיית הגמרא דכאן אזלא אליבא דאמרוה רבנן מדקקבעה לקמן עלה דמתניתין מנין למתנת שכ"מ כו' ולהמסקנא דמיירי מתניתין בקנין מאי שייטא מתנת שכ"מ לזה. ומיהו לפי מאי דמשמע לקמן קמ"ז ב' ברשב"ם ד"ה מודה שמואל דאפי' בקנין מיקרי מתנת שכ"מ. אין ראיה מזה. אולם ק"ל דלמסקנא ליכא דין מתנת שכ"מ בכולה דלא בעי קנין בכולה משניות דמעשה דאמן של בני רוכל מוקי לה לקמן במצוה מחמת מיתה וע"ש במשנה בפי' רשב"ם: