רש"ש על בבא בתרא ס״ג

1 גמרא לטפיח אין פחות מי"ו. כצ"ל:

2 ר"ש ד"ה פשיטא. או כל המחלק נכסיו על פיו שאמר כו'. כצ"ל:

3 ר"ש ד"ה תנו חלק. בתוספתא דהך בבא ר"ל דב"ב כו' הכא מיירי כו' א"נ כו' תנו חלק לפלוני בני כו'. בד"י ליתא מלת בני וכן בהג"א ובהעתקת ב"י ומשמע לכאורה דבהאי גוונא דתוספתא אפי' אמר יחלוק פלוני ג"כ הדין דיורש עם הבנים וכ"מ בנ"י לחילוקו בין התוספתא להגמרא אך מלשון הטור סי' רנ"ג אות מ' ל"מ כן וכן מלשון הרמ"א שם סכ"ד:

4 בא"ד ואיכא למימר רבנן היא כו' א"נ כו' משום דפליג סומכוס עלה. לכאורה היינו הך. ומש"כ וקי"ל כסומכוס כו'. משמע דבא ליתן טעם בזה להא שכ' ולא הוה ס"ל כו'. ותימה דפלוגתא זו לא שייכא לההיא. דהכא בפירושא דלישנא פליגי ועי' רא"ש סוף סי' ו':

5 בא"ד דסתם לן תנא כוותיה בפ' שור שנגח ארבעה. שם לא נמצא ועי' לשון הרא"ש:

6 ר"ש ד"ה סומכוס. ור"ח פי' דאזדא סומכוס לטעמיה. נראה דצ"ל וגם ר"ח כו':

7 בא"ד ופלגא דההוא שיעורא כו'. נראה דצ"ל וריבעא:

8 ר"ש ד"ה אלא לר"פ. כדאמרינן במתניתין ומודה ר"ע כו'. לכאורה גם התם שייר מקום דרך ותיקשי נמי לר"ז. וי"ל דהתם מ"מ הדרך שייך ללוקח לזרעו כדתנן לקמן צ"ט ב' והחיצון זורע אה"ד. וגם ההילוך אינו אלא בתנאים המבוארים שמה וכש"כ גבי בית שודאי כולו שייך ללוקח והמוכר אין לו רק ההילוך ובתנאים דאיתא שם בעמוד א' משא"כ הכא בהוצאת זיזין שייר מקומם בעדו שלא יוכל הלוקח לעשות באותו מקום מאומה:

9 ר"ש ד"ה האי מאן. ומכר לו כו' ואת הדות צריך לו כו'. כצ"ל:

10 בא"ד אבל למיקני בו"ד לא שאין כו'. כצ"ל:

11 תד"ה שאם. ואמר בעל העליה לבעה"ב לבנות כו' אומר ר"י דוקא כו'. כצ"ל: