רש"ש על בבא בתרא ט׳

1 גמרא הנהו טבחי דעבדי כו'. כצ"ל וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

2 שם הלא פרוש לרעב לחמך כו'. עי' בע"י ג"א יותר נכונה:

3 גמרא ואילו בעושי צדקה כתיב מתן וגו' ושוחד בחיק חמה עזה. כ"ה גי' מהרש"ל. ונראה דכוון בזה ליישב מה שנדחק המהרש"א בח"א איך מוכח דפליג אדרי"צ. ובהגהתו מוכח שפיר דר"א ס"ל דחימה נמי כופה מדמסיים עלה ג"כ הא דושוחד כו':

4 רש"י ד"ה בימי כצ"ל ספורו. איתקש למת לטמא אף באהל. לשון הספרי פרשה בהעלותך מה המת מטמא באהל אף מצורע מטמא בביאה וע' בפ"א דכלים מ"ד ובר"ש. ולשון רש"י אינו מדויק:

5 תד"ה מה. ולא גמרה מהיקשא. לישנא דהיקשא ל"ד אלא ר"ל בגז"ש או במה מצינו: