רש"ש על בבא בתרא ס״א

1 במשנה ולא את הגג. כתב התוי"ט אבל עלייה בכלל בית כחכמים בפ"ז דנדרים ותמה על הי"א שבטור דעלייה לא הוי בכלל בית ע"ש. ואנכי תמה דהרי אף לדעת הרי"ף והרמב"ם דעלייה מכורה אינו אלא בפתוחה לבית דרך ארובה. ולענין נדרים פשיטא דבכל גווני אסור. ועוד להכא תרגימו דיציע היינו אפתא וזהו עלייה לפי' הרי"ף מא"ל. אבל פשוט דכ"ע מודו דעלייה ג"כ נקראת בית כחכמים דנדרים שם והטור עצמו הביא שם באות י"ח המוכר לחבירו בית יכול ליתן לו עלייה. אלא דהיא חשובה בית בפ"ע ואיננה בכלל הבית שמכר. ויציע וחדר איצטריך לאשמועינן דאע"ג דתשמישן לבית וס"ד דבטלין לגביה. ואולי לענין נדרים גם הם אסורין ופי' הרא"ש שם בנדרים ד"ה וחכמים לענ"ד צע"ג. ונ"ל דחזר בו בפסקיו דשם לא כתב זה וכן הטור לא הביאו ודלא כב"י והש"ך שהעתיקוהו. ועיין לקמן מ"ט מש"כ בעצמו בשם הרשב"ם לענין מחיצת הקנים:

2 גמרא רי"א בדקא חלילה. נראה דצ"ל ברקא ברי"ש כמו בעירובין ט"ו וכן הביאו בערוך וכ"ה ברי"ף:

3 ר"ש ד"ה הכי נמי. והלא סתם בור לא הוי ד"א רוחב כו'. נ"ל ראיה דאינו רחב יותר מעשרה טפחים. דבב"ק נ' ב' במשנה איתא מה בור כו' עשרה טפחים ושם בגמרא נ"א ב' מבואר דברחבה יתר על עמקה לכ"ע אין בו הבל וכן קרי לה שם קטין וכריכא:

4 תד"ה והצלעות. וכתיב בהאי קרא ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. כצ"ל:

5 תד"ה והתא. והא דתנן במסכת מדות כו' ורובד שש כו' דרובד היינו שורה כו'. ר"ל דלפי' הראשון ע"כ רובד שש פי' כל משך התקרה דתחתונה שהיא רצפת התיכונה עיין יומא נ"ב בדבריהם ובאמת אין רובד אלא שורה כדהביאו מתמיד. וכן ביומא מ"ג ב' במשנה על הרובד הרביעי דר"ל שורה כדפרש"י שם. והמהרש"א שגה בזה במחכ"ת. גם מש"כ ובקרא כו' משמע דלמטה היה חמש תמוה דגם המשנה עצמה אומרת רחבה חמש:

6 גמרא האי מאן דמזבין ליה מידי לחבריה. כ"ה בהרא"ש וכצ"ל:

7 ר"ש ד"ה דלא ה"ל למימצר. היאך ימצר שדה אחת כו'. כצ"ל:

8 ר"ש ד"ה בוסתני. גנות. בכ"מ משמעו אילנות ולשון הערוך בערכו גינה של אילנות ועי' לקמן ס"ח מאי שלחין גינונייתא שנאמר שלחיך פרדס רמונים וברשב"ם ותוס' שם. ומה שפי' פרדסי כרמים. ובערוך שם פירש גינה של ירק צ"ע דלעיל ז' מוכח דהוא של רמונים:

9 תד"ה ש"מ שיורי. דפעמים קונה כו' הרבה יותר ממה שהיא שוה כדאמר בפ' מי שהיה כו'. לכאורה אינה מובנת הראיה משם דהתם הוא משום דרצה הלוקח שישארו בידו בדמי שויין ואדרבה רמב"ח שם היה סבור דאינו יכול להעלות על דמיו וכמתניתין דאין שומעין להן. ונ"ל דראייתם היא מהא דסיים שם וטירפא בכמה כתבינן והיינו היכא דקבלה הבע"ח באלף זוז אלמא דיוכל להיות שיקבלנה בכפל שווייה. ואולי תיבת וכו' שבדבריהם שאין לה מקום באשר היא שם צריך להציגה בסוף אחר תיבת ואיסתליק ויכוונו למש"כ: