רש"ש על בבא בתרא קי״א

1 גמרא ות"ק לא דריש דיו והא דיו דאורייתא כו'. ק"ל דכאן בלא דיו הק"ו איננו אלא על שיהא שוה כבת אבל לא על שיהא עדיף וביותר תימה לי קושיית הרשב"א שבתד"ה מקיש בע"ב דלילף מק"ו דבן קודם לבת. דמאי ק"ו איכא בזה. וכן פי' הרח"כ בהק"ו דשכינה י"ד יום מוקשה. וגם קשה לפירושו מאי פריך בב"ק מהך דיו לר"ט דהא שם אתא מהק"ו נזק שלם בקרן משא"כ כאן דאין הק"ו עולה כל כך על יותר מז' ועמש"כ בב"מ צ"ה:

2 שם וש"ה דא"ק ממטות מקיש כו'. משמע דמ"מ לימוד הק"ו נשאר וכן פי' הרשב"ם. ולכאורה מההיקש לחוד ה"מ למילף הכל:

3 ר"ש ד"ה מקיש מטה האם. והוקשו המטות כצ"ל בתיבה אחת דלא כתיב שני מטות. בר"פ שני שעירי אמרינן איפכא מדכתיב שני השעירים דשני מיותר למידרש שיהיו שניהם שוין:

4 תד"ה ק"ו. אבל ק"ק דא"כ כו' דמן הדין כו'. ר"ל דפשיטא דה"ה לשכינה דלמה תגרע מאביה כיון דגם היא יש לה חלקים בה כביכול כמו האב וכמש"כ הלא הוא אביך כו' וכמה מקראות כיוצא בו. אבל מש"כ המהרש"א על מלך וכ"ג ג"כ דמן הדין כו' לא מחוור כלל:

5 תד"ה מקיש. וא"נ לרשב"א דהא מכח אבוה דאם לא ירית כו'. ר"ל דע"כ ל"א לקמן ס"פ מ"ש סברא זו אלא באבוה דאבא אבל לא באבוה דאמא דמשפחת אם אינה קרויה משפחה:

6 בא"ד והא דדרשינן נמי מן וירש כו' הוה מוקמינן בבת הבן דוקא. וגי' המהרש"א בבן הבן והכל חדא דר"ל דבן הבן קודם לבת הבן אבל בן הבת לא הוה ידעינן דיורש כלל דמשפחת אם א"ק משפחה. ופי' הרש"א בזה ל"נ כלל:

7 בא"ד ולמאן דדריש בעל משארו איצטריך לע"ע בב' לאוין. פשוט דהלאוין הם שלא תנשא באופן שיסובב בזה הסבת נחלה יהיה ע"י מי שיהיה אם ע"י בן או ע"י בעל ודברי מהרש"א בזה מגומגמין:

8 בסה"ד טרח וכתב לה קרא. דהיקש הוה כמפורש בקרא כדפרש"י בסנהדרין ע"ג בד"ה היקשא הוא:

9 גמרא תריץ הכי ונתתם א"נ להקרוב אליו. כצ"ל:

10 שם דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דר"ע ריש"א א"צ כו'. והתוי"ט הביא דרשת וירש אותה בדבי רי"ש וע"כ ט"ס הוא. ומה שהביא מרפ"ח דכתובות צ"ל רפ"ט ומש"כ ורש"י מפרש התם אליבא דרבא ג"כ ט"ס וצ"ל דאביי:

11 שם מנין לפינחס שלא היה לאלעזר. תימה דהרי כתיב ביהושע כ"א דנתנו לבני אהרן י"ג ערים ומגרשיהן ופינחס נמי בכלל. וכ"ת משום דאמרינן במכות י"ב דלא נתנו לקבורה א"נ משום דסיומא דקרא אשר נתן לו בהר אפרים ובהי"ג ערים לא נכתב הר אפרים א"כ דאלעזר נמי והתוס' הקשו לקמן כה"ג על יאיר וכאן שתקו:

12 ר"ש ד"ה מפסקי קראי. מש"כ המהרש"א דלרבא קאי הקרוב אליו אשארו. זה מוכרח בלא"ה כמש"כ בס"ד בב"מ י"ח ע"ש. אבל עיקר דבריו תמוה דמאי אהני לן דהקרוב שייך לשארו מ"מ ממשפחתו ע"כ שב אאם אין אחים לאביו ואכתי מפסקי קרא. ועוד דגם לפי' אביי איכא למימר דהקרוב קאי אשארו וה"ק ונתתם א"נ למשפחתו שארו הקרוב אליו וירש אותה: