רש"ש על בבא בתרא ק״י

1 ר"ש ד"ה אלא אי אבוה. דמה ענין בת יתרו אצל שבט יוסף. אלמה לא כגון שנשא יתרו בת יוסף:

2 ר"ש ד"ה אבוה דאמיה. מבנות יתרו. לכאורה מה הכריחו לומר מבנות ולא מבני ועי' בתוס' ובמש"כ שם. ואולי יכוין למה דפי' לקמן דאמו יצאה משתי בנות שהאחת היתה מיתרו וא' מיוסף:

3 ר"ש ד"ה פוטיאל תרתי. א"נ מדכתיב מבנות כו'. כפי' זה מבואר להדיא בש"ר ספ"ז:

4 תד"ה אלא. וי"ל משום שיהונתן מצד האב כו'. ק"ל דמ"מ אביו לא היה מיתרו אלא מצד אמו וללישנא דאבוה דאימיה מיתרו מא"ל דהרי לענין ירושה בת הבן קודמת לבן הבת וי"ל:

5 ר"ש ד"ה והבנים את האב מנלן. מדלא קתני כו'. התוי"ט תמה דא"כ רישא נמי כו'. ור"ל דה"ל להש"ס לשאול ארישא. וי"ל דאנוחלין דתני ברישא פריך ודו"ק. ועי' לקמן ר"ד קט"ו ובפי' הרשב"ם:

6 ר"ש ד"ה וא"ל אביי. אלא ודאי לאשמועינן כו' ואיצטריך לאשמועינן כו'. אינו מדויק והכי הל"ל ואיצטריך ג"כ לאשמועינן כו' ועי' מהרש"א. ומש"כ דלר"פ אי הוה כתיב וזרע אין לו לא הוה מוקמינן ליה אלא בבן. אע"ג דבכ"מ בזרע נכלל גם בת כמו בבת כהן וזרע אין לה. הכא שאני משום דמשפחת נשים אינה קרויה משפחה כדכ' לעיל או משום דכתיב לאחי אביו כמש"כ לקמן:

7 ר"ש ד"ה א"ל ר"פ. כדכתיב ונתתם א"נ לאחי אביו. ל"י מדוע לא הביא מאחיו המוקדם:

8 ר"ש ד"ה אחוה אחוה. בני איש מיותר כו'. ע"ש בסוגיא דיבמות דל"מ הכי וצ"ע:

9 ר"ש ד"ה לענין יבום. ולא אחיו מאמו. שם משמע דלא איצטריך אלא דל"ת עד דמייחדי באבא ובאימא ע"ש: