רש"ש על בבא בתרא ק״ח

1 ר"ש ד"ה והאחין בסופו כדילפינן בגמרא. כצ"ל:

2 ר"ש ד"ה ולא מנחילין. אין נכדה בן אחותה. וכן לקמן בפי' הגמ' קורא לבן אחיו נכדו. ול"י אנה מצא שם זה עליהם כי לא מצאתיו רק על בן הבן או הבת:

3 בא"ד אלא קרובי בעלה של דינה כו'. לא ה"ל לתלות בבעלה כי אם באביו. ולשון רש"י שברי"ף קרובי אביהם בעל דינה כו':

4 בסה"ד כלומר בני אחיות כו'. כצ"ל:

5 ר"ש ד"ה לא נוחלין. גם הנהו קרובין דקתני בהן כצ"ל כו' ה"מ שיש כו' אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו כו'. לכאורה פשוט הוא אף לדרדקי דכי בשביל שהיא אמו תגרע. ואולי דהוה ס"ד לדמויי להא דאיתא ביבמות צ"ז ב' מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי כו' ע"ש והכא נימא איפכא ומדרבנן לא תירות דהפקר ב"ד כו':

6 תד"ה האב. תימה האב את הבנים כו'. כצ"ל:

7 בא"ד וא"ת כו' ומתוך כך כו' לימא דבנים ל"ד כו'. לע"ד י"ל דסמיך אמתניתין דלקמן קכ"ב ב' אחד הבן וא' הבת בנחלה אלא כו' וכדמסיק מר בר"א דשוין ירושת האם והאב ואף ליקדם בן לבת מדקאמר אלא כו' וכ"פ הרמב"ם להדיא בפיה"מ. ועי' לקמן קט"ו בפירוש הרשב"ם ד"ה ותנא דידן ובמהרש"א שם:

8 ר"ש ד"ה דתניא. וכתיב נמי כי אם לשארו כו' ולאביו. משמע דמפרשו בכלל ופרט כפשטי' ועמש"כ בנת"ע דף ק"ב ב' בס"ד:

9 ר"ש ד"ה מלמד. אתא לגלויי על סדר כו'. כצ"ל ומלת פי מיותרת:

10 בא"ד ונתתם א"נ לשארו הקרוב. ובסה"ד משך מלת הקרוב למטה ועמש"כ בנת"ע אות ח'. אבל כאן הוא ללא צורך דשארי קרובים הכתובים אחר כי אם לשארו באו כאן בפירוש. ולמעוטי אם ואחות נמי שמעינן מן ממשפחתו ומהקישא דירושה שניה לראשונה דלקמן קי"ג ב':

11 ר"ש ד"ה אדרבה ומהפכינן כו'. ונתתם א"נ לאחיו. כצ"ל:

12 תד"ה יכול הא'. ולא פריך השתא שיקדום אף לבן כו'. כצ"ל:

13 תד"ה יכול הב'. וי"ל כו' בבן דגר כו'. ע"כ ר"ל דמת בן הגר דא"ת דהגר מת א"א לקיים שירשנו אחיו. וכן מש"כ וב"ב של גר ג"כ כוונתם דמת בן הבן דאל"כ אכתי ל"מ לה שירשנו אחי אביו. וק"ל דבמת בן הגר אביו הגר ירשנו בקבר והוא יוריש לבניו אחי המת בשוה לבן המת ואיך אתה קורא ואם אין לו בת ונתתם א"נ לאחיו וכן יקשה במת בן בן הגר ירשו אחי אביו מאביהם הגר בשוה עם אבי המת וחלקו ירשו אחי המת עם בנו בשוה. וי"ל דיתפרש הקרא ע"ד שהקשה ר"פ לאביי לקמן ק"י ע"ש ודו"ק: