רש"ש על בבא בתרא קל״ה

1 גמרא הא אמר ר"ח בר אבא כו'. לעיל וכן בגיטין הגי' בר אבין וכ"ה ברי"ף ורא"ש כאן:

2 ר"ש ד"ה ההוא דהוה כו'. והיו לו אחין כו'. לפמש"כ לעיל ד"ה הכא "חזקה בעלמא בלא עדים" משמע דבאיכא עדים דאית ליה אחי אינו נאמן לומר זה בני במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא. א"כ גם באומר גרשתיה אף למאי דס"ד דרבא דבזה נמי אמרינן האי מיגו לא ליהני אלא במוחזק לן לבד והכי הל"ל ואיתחזיק באחין:

3 ר"ש ד"ה ואנן אשינויי כו'. דאם גירשה קלא ה"ל למילתא כדאמרינן כו'. הוא שם בדף כ"ג אבל מסיק שם דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא:

4 ר"ש ד"ה ועוד האמר כו'. ואע"ג דמוחזק לן באחי נאמן כו' ומ"ל לשקר כדאמרי' כו'. משם אין ראיה דהכא הוה החזקה היפך אמירתו. ואולי ס"ל דגם שם על ההוא דאמר זה בני היינו מוחזקין בו שאינו בנו. אולם יש ראיה ברורה מאוקימתא דאביי בקדושין ס"ד לברייתא דר"נ ע"ש. וע"ש ברא"ש. ודברי הנ"י בריש הסוגיא כאן צ"ע ועי' לח"מ ברפ"ג מהל' יבום:

5 תד"ה אביי. והשתא הא אפי' ר"י מודה לשם דאינה נאמנת כו'. ה"מ לאקשויי מדשמואל גופיה וכן הקשו בכתובות:

6 גמרא כי תבעי לך כו' דיקלא ואלים כו'. לכאורה אם הנכסים שנטלו הם ג"כ השביחו מאליהם לא תיבעי ליה דודאי אינם נוטלים בחלק של זה כיון דגם להם יש כזה בחלק הספק שהיה ת"י דקי"ל דנגזל נוטל את השבח עי' ב"מ י"ד ב' ובפרש"י ותוס' שם:

7 שם ש"מ שאמר כתבו כו' אין כותבין ונותנין כו'. ועי' בפי' הרשב"ם. וה"ה אפי' כתבו מחייו אין נותנין לאחר מיתה עי' שו"ע סי' ר"נ סי"ח:

8 ר"ש ד"ה ואיזו היא מתנת בריא כו' בסופו. ואחר מיתה היאך אדם יכול ליתן אחרי שמת ונקבר. מה שהוסיף ונקבר ל"י כוונתו. אולם לשון חכמים הוא כן אין הבעל יורש את אשתו בקבר כו' לעיל קי"ד ב' הרי מת והרי קברו כו' לקמן קנ"ג ב' ועי' לקמן קל"ז מתנת שכ"מ מאימתי קנה כו'. ועמש"כ לקמן קמ"ב ב':

9 תד"ה כל. והשתא הא דקתני מתנה היינו מהיום כו'. כצ"ל: