רש"ש על בבא בתרא ט״ז

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא בתרא ט״ו ע״ב רש"ש על בבא בתרא י״ז ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

״עוֹד זֶה מְדַבֵּר – וְזֶה בָּא, וַיֹּאמַר: אֵשׁ אֱלֹהִים וְגוֹ׳. עוֹד זֶה מְדַבֵּר – וְזֶה בָּא, וַיֹּאמַר: כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְגוֹ׳. עוֹד זֶה מְדַבֵּר – וְזֶה בָּא, וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר, וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וְגוֹ׳. וַיָּקׇם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגׇז אֶת רֹאשׁוֹ וְגוֹ׳, וַיֹּאמֶר: עָרוֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרוֹם אָשׁוּב שָׁמָּה; ה׳ נָתַן וַה׳ לָקָח, יְהִי שֵׁם ה׳ מְבוֹרָךְ. בְּכׇל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.

2 בבא בתרא פתח ↗

״לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי, בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד״ – אָמַר רַב: עַפְרָא לְפוּמֵּיהּ דְּאִיּוֹב, חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא! ״לוּ יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ, יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ״ – אָמַר רַב: עַפְרָא לְפוּמֵּיהּ דְּאִיּוֹב, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת רַבּוֹ?! ״בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה״ – אָמַר רָבָא: עַפְרָא לְפוּמֵּיהּ דְּאִיּוֹב, אִיהוּ – בְּאַחְרָנְיָתָא, אַבְרָהָם – אֲפִילּוּ בְּדִידֵיהּ לָא אִיסְתַּכַּל – דִּכְתִיב: ״הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ״ – מִכְּלָל דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲוָה יָדַע לַהּ.

3 ויקרא רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב איוב לח, כה: מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִית אַתְרִין דְּצָוְחִין לְשַׂעֲרָא שִׁיטְפָא, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאָמַר אֵין לְךָ כָּל נִימָא וְנִימָא שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוּמָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת מֵהֶן נֶהֱנֵית מֵחֲבֶרְתָּהּ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר פַּרְנָסָתְךָ, תִּיב וּבָרְיָךְ קָאֵים לָךְ. שָׁמַע לָהּ וִיתִיב לֵיהּ וְקָם לֵיהּ בָּרְיֵהּ. איוב לח, כה: וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת, אֲפִלּוּ קוֹל שֶׁיּוֹצֵא מִן הָרָקִיעַ עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ, כָּל זְמַן שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ יַרְקָהּ מַשְׁחִיר, פָּסַק הַמַּעְיָן הִלְבִּין יַרְקָהּ. כָּךְ זָכָה אָדָם ויקרא יג, לז: וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא, וְאִם לָאו, ויקרא יג, ג: וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָדָם כִּי יִהְיֶה, אוֹ דָם.

4 רש"י על בבא בתרא פתח ↗

ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא קדושין דף ל: אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן:

5 בבא בתרא פתח ↗

״חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר״ – אַיָּלָה זוֹ רַחְמָהּ צַר; בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לָלֶדֶת, אֲנִי מַזְמִין לָהּ דְּרָקוֹן שֶׁמַּכִּישָׁהּ בְּבֵית הָרֶחֶם, וּמִתְרַפָּה מִמּוֹלָדָהּ; וְאִלְמָלֵי מַקְדִּים רֶגַע אֶחָד אוֹ מְאַחֵר רֶגַע אֶחָד מִיָּד מֵתָה. בֵּין רֶגַע לְרֶגַע לֹא נִתְחַלֵּף לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?!

6 בבא בתרא פתח ↗

״וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ – אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ״ – מַאי ״וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ כּוּלָּן בְּשַׁעַר אֶחָד. וְתָנָא: בֵּין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסֵי.

7 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר לוֹ: נְהִי דְּלֹא נִכְפְּלוּ בְּשֵׁמוֹת, אֲבָל נִכְפְּלוּ בְּיוֹפִי – דִּכְתִיב: ״וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה, וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ״.

8 בבא בתרא פתח ↗

9 רש"י פתח ↗

שאין אדם נתפס - להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין דקאמר לא בדעת ידבר לא אמר לא ברשע ידבר אלא לא בדעת:

10 רש"י פתח ↗

רביה באה לעולם - כשנולדה בת לפי שממהרת להיות לו זרע:

11 רש"י פתח ↗

קרנא דקרש - מין חיה וקרניה משחירין כמו צבע:

12 תוספות פתח ↗

ככוחלא דרישקא במינה. אע"ג דכחול הוא שחור כדפירש בה"ג אוכמא אוכמא חולין מו: היינו דמיא לכוחלא ה"פ כי היכי דכוחלא דרישקא מקרין ומאיר משאר כוחלא כך היא היתה נאה משאר נשים וקרן הפוך לשון כי קרן עור פני משה שמות ל״ד:ל״ה והשתא אתי שפיר הא דמייתי ותקרעי בפוך עיניך דכחול דומה לפוך שנותנין כחול בעין אבל לפירוש רש"י דגרס כי כורכמא דרישקא קשה לרשב"א א"כ מאי מייתי ותקרעי בפוך עיניך ויונתן תרגם נרד וכרכום רשק וכרכום כפרים עם נרדים עם רישקא שיר השירים ד׳:י״ג:

1 גמרא ויקחום וגו'. עד זה מדבר כו'. כצ"ל:

2 שם חברותא כלפי שמיא. ברכות ל"ד ושם:

3 שם מי פלג לשטף תעלה הרבה טיפין כו'. ורש"י באיוב בפי' הא' כתב בערבי קורין לשערה שיטפא כו'. וכ' הרש"א בח"א דל"י מנין לו. ונעלם מכ"ת דהילקוט הביא זאת בשם התנחומא לעיל ט' בפסוק אשר בשערה ישופני וכ"ה ברבה ויקרא פט"ו:

4 רש"י ד"ה ברא לו תורה. כצ"ל:

5 גמרא שמכישה בבה"ר ומתרפה ויולדת. כ"ה בע"י:

6 שם שנכנסו כולם בשער כאחד. כ"נ דצ"ל:

7 שם ויהי לו שבענה בנים כו'. כצ"ל:

8 שם קרן הפוך כו'. ק"ל מדוע לא נפרש שהוא מין אבן טוב כמו מרביץ בפוך אבניך ישעיהו נ״ד:י״א שפרש"י שהוא נופך. וכן פי' הריו"ו בביאור ד"ה א' כט ושכח שכבר קדמו פרש"י בזה:

9 רש"י ד"ה שאין אדם נתפס. לא אמר לו ברשע ידבר. כצ"ל. ובע"י ליתא כלל לא השני:

10 רש"י ד"ה רבייה. שממהרת להיות לה זרע. כצ"ל. וע' סנהדרין ס"ט ב:

11 רש"י ד"ה קרנא דקרש. וקרניה משחירין. עי' חולין נ"ט ב דקרש אין לו אלא קרן אחת. לכן צריך להגיה וקרנה משחיר. ובסה"ד נראה דצ"ל כמו צבע הפוך:

12 תד"ה ככוחלא. הא דמייתי תקרעי בפוך כו'. כצ"ל בל"ו וכן לקמן:

2 ברכות פתח ↗

חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא מִי אִיכָּא?! אִי לָא כַּוֵּון דַּעְתֵּיהּ מֵעִיקָּרָא — מָחֵינַן לֵיהּ בְּמַרְזַפְתָּא דְנַפָּחָא עַד דִּמְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ.

3 בבא בתרא פתח ↗

״מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְגוֹ׳״ – הַרְבֵּה טִיפִּין בָּרָאתִי בֶּעָבִים, וְכׇל טִיפָּה וְטִיפָּה בָּרָאתִי לָהּ דְּפוּס בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁתֵּי טִיפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד; שֶׁאִלְמָלֵי שְׁתֵּי טִיפִּין יוֹצְאוֹת מִדְּפוּס אֶחָד – מְטַשְׁטְשׁוֹת אֶת הָאָרֶץ וְאֵינָהּ מוֹצִיאָהּ פֵּירוֹת. בֵּין טִיפָּה לְטִיפָּה לֹא נִתְחַלֵּף לִי; בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?! מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי תְּעָלָה לִישָּׁנָא דִּדְפוּס הִיא? אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע״.

« רש"ש על בבא בתרא ט״ו ע״ב רש"ש על בבא בתרא י״ז ע״א »