רשב"ם על בבא בתרא ק״כ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא ק״כ ב:ד׳
4 אָמַר מָר: מָה לְהַלָּן אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לוֹמַר שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא ק״כ ב:ד׳
4 למאי הלכתא - בעינן גבי נדרים אהרן ובניו וכל ישראל:
5 לומר שהפרת נדרים בשלשה הדיוטות - דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מתירין לו כגון שלשה דהוו בית דין כדאמרינן בסנהדרין דף ג. ואפי' לשמואל דאמר התם שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו ב"ד חצוף הני מילי דיני ממונות אבל למישרי איסור נדר לא סגי בפחות מג' ולהכי אהני גזירה שוה כאילו נכתב בנדרים אהרן ובניו וכל ישראל לומר לך ששקולין כל ישראל להתיר נדרים ואפי' הדיוטות כאהרן ובניו: