ביאור שטיינזלץ על מנחות מ׳

1 תנו רבנן שנו חכמים: סדין של פשתן בציצית — בית שמאי פוטרין אותו מן הציצית, ואף אסור הדבר משום כלאיים, שהתכלת עשויה צמר, ובית הלל מחייבין, והלכה כדברי בית הלל.

2 אמר ר' אליעזר בן ר' צדוק: כיצד אומרים כן בית הלל? והלא כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו נחשב אלא מן המתמיהין!

3 אמר רבי: אם כן, שסדין פשתן חייב מן התורה בציצית, וכדברי בית הלל, למה אסרוה את הציצית בסדין? והוא מסביר: לפי שאין אנשים בקיאין בפרטי ההלכה, ויבואו להתיר כלאיים גם שלא במקום מצות ציצית.

4 אמר ליה לו רבא בר רב חנא לרבא: ולרמו בי עשרה ונפקו לשוקא ומפרסמא למילתא ושיטילו עשרה אנשים ציציות בסדיניהם ויצאו לשוק וכך נפרסם את הדבר! השיב לו: אם יעשו כן — כל שכן דמתמהו עילון שיתמהו עלינו, כיצד נוהגים אנשים אלו בניגוד למקובל.

5 ושואלים: ולידרשא בפירקא ושידרשו את ההלכה הזו בציבור שכך צריך לעשות! ומשיבים: גזירה משום קלא אילן, שהוא צבע הדומה מאד לצבע המופק מחלזון התכלת להלן מנחות מד,א, אבל אין יוצאים בו ידי מצות תכלת בציצית. ושמא יטעו ויעשו ממנו חוטי תכלת ויטילו בסדין, ויעברו על איסור כלאיים.

6 ומקשים: ומה בכך? ולא יהא החוט הזה הצבוע בקלא אילן אלא כמו חוט צמר לבן, הרי מטילים חוטי לבן של צמר בסדין של פשתן! ומשיבים: כיון שאפשר במינן בציציות של פשתן — לא, אין עושים בציציות של צמר שאינן תכלת.

7 כדברי ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: כל מקום שאתה מוצא מצות עשה ומצות לא תעשה, וכגון מצות ציצית ואיסור כלאיים, אם אתה יכול לקיים את שניהם וכגון להטיל ציציות של פשתן בסדין של פשתן, ולא לעבור על איסור כלאיים — מוטב, ורק אם לאו — יבוא עשה וידחה את לא תעשה. ומקשים: ומדוע לגזור משום קלא אילן?

8 וליבדקוה ושיבדקו את הציצית אם היא צבועה תכלת או קלא אילן, כמבואר להלן מנחות מב,ב, שניתן לעמוד על הדבר! אלא טעם הדבר שאוסרים להטיל תכלת בסדין אינו משום קלא אילן, אלא הוא גזירה משום טעימה נסיון, שמא צבעו את חוטי הצמר בצבע תכלת שהשתמשו בו לצורך בדיקה, והוא פסול, ונמצא שעוברים על איסור כלאיים שלא במקום מצוה.

9 ושואלים: וליכתבה אדיסקי ושיכתבו את הדבר באיגרות, ויודיעו בכל מקום שתכלת ששימשה לטעימה פסולה! ומשיבים: אדיסקי ליקום וליסמוך וכי על איגרות נבוא ונסמוך שאנשים אכן נוהגים על פיהן? על תשובה זו אמר רבא בתמיהה: השתא עכשיו, הרי

10 חמץ בפסח ויום הכפורים, שיש בשניהם איסור כרת — סמכינן אדיסקי סומכים אנו על האגרות, ששולחים מארץ ישראל ומודיעים שנתעברה השנה או החודש, הכא כאן בתכלת, שהוא רק עשה בעלמא בלבד, לא כל שכן שאפשר לסמוך על כך?!

11 אלא אמר רבא: הא מילתא אמרי דבר זה אמרתי, ואיתמר במערבא משום ונאמר בארץ ישראל בשמו של ר' זירא כוותי כמותי: טעם הדבר שאסרו סדין בציצית הוא שמא מתחילה יקרע סדינו בתוך שלש אצבעות לקצה הכנף, שהוא מקום הציצית, ויתפרנו בחוטי פשתן, ופעמים משתייר מחוט התפירה בבגד, ויעשנו ציצית, ובכגון זה הוא פסול, מפני ש

12 התורה אמרה "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" דברים כב, יב, תעשה על הבגד — ולא מן העשוי כבר בבגד, וכשמטיל שם חוטי תכלת נמצא עובר על איסור כלאיים שלא במקום מצוה.

13 ומחשש זה שרא התיר ר' זירא לסדיניה את סדינו כלומר, התיר את הציציות מסדינו שהיה עשוי פשתן. רב זירא אמר: הטעם לאסור סדין פשתן בציצית הוא גזירה נמי גם כן משום כסות לילה, שפעמים מתכסה בסדין זה בלילה, שאינו זמן ציצית, ונמצא שעובר על איסור כלאיים.

14 ועוד אמר רבא: הא מילתא אמרי דבר זה אמרתי, ואיתמר במערבא משמיה ונאמר בארץ ישראל משמו של ר' זירא כוותי כמותי: היתה היא הטלית של בגד, וכנפיה כנפות הטלית של עור — הרי היא חייבת בציצית. היתה היא של עור וכנפיה של בגד — פטורה. מאי טעמא מה טעם הדבר? עיקר בגד בעינן צריכים אנו שיהיה בר חיוב, ובגד מעור אינו חייב בציצית.

15 ומעירים: רב אחאי אזיל בתר היה הולך אחר כנף, שנאמר "על כנפי בגדיהם" במדבר טו, לח, ולפי זה היה קובע אם הבגד חייב בציצית או לא.

16 א אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: הטיל שלוש ציציות לטלית בעלת שלש קרנות, והשלימה את הטלית אחר כך לארבע כנפות, על ידי גזירה או תפירה, והטיל ציצית בכנף הנוספת — הרי זו פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", שמתחילה הטיל את הציציות בבגד שאינו חייב בציצית, וכשנתחייב כבר היו עשויות בו.

17 מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה בטלית שלש אצבעות בלבד, כבר היו מטילין לה תכלת לאותן שתי קרנות, למרות שעדיין לא נתחייבו בציצית, שהרי לא היה בבגד שיעור! ומשיבים: אימא אמור: כיון שפצעו בה שלש כלומר, כיון שהגיעו עד לשלוש האצבעות האחרונות של הבגד, שהוא מקום הטלת הציציות, היו מטילין לה תכלת בשתי הקרנות הראשונות.

18 ושואלים: ומי אמרינן והאם אומרים אנו "תעשה ולא מן העשוי" כשהטיל ציצית בבגד בשעה שלא היה צריך לציצית? איני והאמר והרי אמר ר' זירא: אם הטיל ציציות לטלית מוטלת שיש בה כבר ארבע ציציות וחתך את הראשונות — כשרה, למרות שכשהטיל את האחרונות לא היה צורך בהן!

19 אמר רבא: אין להקשות מכאן, שכן השתא עכשיו, הרי באיסור "בל תוסיף" קאי עומד הוא כשהוסיף את הציציות לטלית המוטלת, וכי מעשה לא הוי אינו נחשב?

20 מתקיף לה מקשה על כך רב פפא על עצם הקשר בין הדברים: ממאי דגברא לאוסופי קא מיכוין מנין יודעים אנו שהאיש להוסיף ציציות לציציות הישנות הוא מתכוון? דלמא לבטולי קא מיכוין שמא לבטל את הציציות הישנות הוא מתכוון, ואם כן למרות ש"בל תוסיף" ליכא אין כאן, מכל מקום מעשה איכא יש כאן!

21 ועוד בענין הטיל למוטלת, מביאים מה שאמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: תכלת ציצית אין בה משום כלאים שעטנז, ואפילו אם הטילה בטלית שהיא פטורה מציצית.

22 ושואלים: מאי מה פירוש טלית פטורה? אילימא דלית בה שיעורא אם תאמר שאין בה שיעור בטלית? והתניא והרי שנויה ברייתא: טלית, שהיא גדולה כך שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו,