ביאור שטיינזלץ על מנחות ל״ה

1 אלא כשמחליף גוייתא לברייתא פרשה חיצונית לפנימית, כגון שנתן "והיה כי יביאך" מימין ל"קדש", וברייתא לגוייתא ופרשה פנימית לחיצונית, שנתן "והיה אם שמוע" מימין ל"שמע", אבל גוייתא לגוייתא פנימית לפנימית, שהחליף "והיה כי יביאך" ו"שמע", וברייתא לברייתא וחיצונית לחיצונית, "קדש" ו"והיה אם שמוע" — לית לן אין לנו בה איסור.

2 אמר ליה לו רבא: מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא במה שונה פנימית לחיצונית וחיצונית לפנימית שלא יחליף — דהך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא שזו שצריכה לראות את האויר, להיות בצד החיצוני, אינה רואה, והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא וזו שאינה צריכה לראות אויר רואה, והרי ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא נמי כשמחליף חיצונית לחיצונית ופנימית לפנימית גם כן — הך דבעיא למיחזי אוירא זו שצריכה לראות אויר של ימין קא חזיא אוירא רואה אויר של שמאל, וזו של שמאל קא חזיא אוירא רואה אויר של ימין! אלא לא שנא אינו שונה, וכל שהופך את הסדר — פסול.

3 א ואמר רב חננאל, אמר רב: תיתורא גשר, הבסיס של התפילין, שעליו יושבים הבתים — הלכה למשה מסיני. אמר אביי: מעברתא המעבורת של התפילין, שבה משחילים את הרצועה — גם היא הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: שי"ן של תפילין שמקמטים את העור בתפילין של ראש כצורת שי"ן — הלכה למשה מסיני. ועוד אמר:

4 צריך שיגיע החריץ שבין בית לבית בתפילין של ראש עד למקום התפר כלומר, עד לתיתורא שאליה תופרים את הבתים. רב דימי מנהרדעא אמר: כיון דמנכר שניכר שיש חריץ ביניהם לא צריך שיגיע עד לתפר.

5 ואמר אביי: האי קילפא קלף זה שכותבים עליו את פרשיות התפילין צריך למיבדקיה לבדוק אותו קודם כתיבה, דדילמא אית בה ריעותא שמא יש בו פגם, נקב, ובעינא וצריכים אנו שתהיה כתיבה תמה וליכא ואין כאן, אם יהיה נקב בתוך האות. רב דימי מנהרדעא אמר: לא צריך בדיקה מוקדמת, אלא קולמוסא בדיק לה הקולמוס בודק אותה בתוך כדי כתיבה, וכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נחשב.

6 אמר ר' יצחק: רצועות שחורות שבתפילין — הלכה למשה מסיני. מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו: תפילין אין קושרין אותן אלא במינן, כלומר, צריך שיהיו הרצועות מעור, בין ירוקות בין שחורות בין לבנות, אבל רצועות אדומות לא יעשה, מפני גנאי שיש בזה, כאילו יש פצעים בראשו, ועוד מפני דבר אחר, שמא יאמרו שבעל אשתו בנידתה.

7 אמר ר' יהודה: מעשה בתלמידו של ר' עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של צמר צבוע בתכלת, ולא בעור, ולא אמר לו דבר, וכי איפשר אותו צדיק ראה תלמידו שעושה דבר שלא כדין ולא מיחה בו? משמע שהדבר מותר! אמר לו: הן כן, לא ראה אותו, ואם ראה אותו לא היה מניחו.

8 ועוד אמר ר' יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה קושר תפיליו בלשונות של ארגמן, ולא אמר לו דבר, וכי איפשר אותו צדיק ראה בנו ולא מיחה בו? אמרו לו: הן כן, לא ראה אותו, ואם ראה אותו באמת לא היה מניחו.

9 קתני מיהא הריהו שונה על כל פנים לדעת הכל, שעושה רצועות בין ירוקות בין שחורות ובין לבנות, שלא כפי שאמר ר' יצחק שרצועות שחורות הן הלכה למשה מסיני! ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה, כאן בברייתא, שצובע בכל גוון חוץ מאדום, מדובר מבפנים, בצד המונח על גופו. כאן שהרצועות צריכות להיות שחורות — בצד שמבחוץ.

10 ושואלים: אי אם מבפנים מאי מה גנאי ודבר אחר איכא יש בצבע אדום? הרי אין רואים צד זה של הרצועה! ומשיבים: זימנין דמתהפכין ליה פעמים שמתהפכות לו הרצועות.

11 תנא שנה החכם: תפילין מרובעות — הלכה למשה מסיני. אמר רב פפא: וצריכות להיות מרובעות בתפרן ובאלכסונן, כלומר, בתפירה של הבתים לתיתורא, שיהיה אורכה ורוחבה שווה בכל צד.

12 ומציעים: לימא מסייע ליה האם נאמר שמסייע לו מה ששנינו במשנה: העושה תפילתו תפילין שלו עגולה — הרי זו סכנה וגם אין בה מצוה? אמר רב פפא: אין מכאן ראיה, שכן יש לומר כי מתניתין המשנה עוסקת בתפילין דעבידא כי אמגוזא שעשויה כאגוז, שהתחתית שלה מעוגלת, ולכן יש בה סכנה אם ייתקל בקיר וכדומה, וייחבל בראשו. אבל אם היתה התחתית שטוחה היינו אומרים כי היא כשירה למרות שאינה מרובעת, לכן נאמר בברייתא כי צריך שתהיה מרובעת.

13 ב אמר רב הונא: תפילין של ראש, כל זמן שפני טבלא העור החיצון קיימת, שלא נקרע — הרי הם כשירות, אף על פי שנקרע העור שבין בית לבית. רב חסדא אמר: אם נפסקו שתים שתי דפנות של שני בתים — כשירות, אבל אם נפסקו שלש — פסולות.

14 אמר רבא: הא דאמרת זה שאתה אומר שאם נפסקו עד שתים כשירות, לא אמרן לא אמרנו אלא שנפסקו הדפנות זה שלא כנגד זה, אבל נפסקו זה כנגד זה — פסולות. ועוד, זה כנגד זה נמי גם כן שאמרנו שהן פסולות, לא אמרן לא אמרנו אלא בחדתתא בחדשות, שוודאי עור מקולקל הוא ופסול, אבל בעתיקתא לית לן בישנות אין לנו בה, שמחמת היושן נקרעו.

15 אמר ליה לו אביי לרב יוסף: היכי דמיין חדתתא, והיכי דמיין עתיקתא כיצד הוא בדיוק חדשות, וכיצד הוא עתיקות? אמר ליה לו: כל היכא כי מיתלי ביה בשלחא והדר חלים כל מקום שכאשר הוא אוחז בעור ומושך אותו, הוא חוזר למקומו — הרי הן עתיקתא ישנות, ואידך והאחרות, כאשר העור נמשך אינו חוזר למקומו — הרי הן נקראות חדתתא חדשות.

16 ואי נמי או גם כן, כל היכי דכי מיתלי ביה במתנא אתייה אבתריה כל מקום שכאשר התפילין תלויות ברצועה הן הולכות אחריה ואינן ניתקות — הרי אלו חדתתא חדשות, ואידך עתיקתא והאחרות, שניתקות, ישנות.

17 א אביי הוה יתיב קמיה היה יושב לפני רב יוסף, איפסיק ליה נפסקה לו הרצועה דתפילי של התפילין, אמר ליה לו: מהו למיקטריה האם מותר לקשור אותה? אמר ליה לו: "וקשרתם" דברים ו, ח כתיב נאמר בתפילין, ללמד שתהא קשירה תמה שלימה ויפה, ואין הדבר מתקיים באופן זה.

18 אמר ליה לו רב אחא בריה בנו של רב יוסף לרב אשי: מהו למיתפריה ועייליה האם מותר לתפור אותה, את הרצועה, ולהכניס את התפירה לגאו פנימה, כך שהדבר אינו נראה כלפי חוץ? אמר לו: פוק חזי מה עמא דבר צא וראה מה העם נוהג.

19 אמר רב פפא: גרדומי רצועות, כלומר, רצועות שנקטעו בחלקן — כשירות. ומעירים: ולאו מילתא היא ולא כלום הוא, מדאמרי ממה שאמרו בני ר' חייא: גרדומי תכלת של ציצית, שנחתכו ונשאר מהם רק מעט, וכן גרדומי אזוב של הזאת מי פרה אדומה כשירין, ולא אמרו כן על גרדומי רצועות התפילין. וטעם הדבר, התם שם הוא שכשרים משום שתשמישי מצוה נינהו הם, ואין קדושתם מרובה, אבל הכא כאן בתפילין שתשמישי קדושה נינהו הם — לא.

20 ואומרים: על כל פנים, מכלל הדברים אתה לומד דאית להו שיעורא שיש להם שיעור לרצועות, שהרי אנו מדברים על רצועות שלמות ועל גרדומין, ואם כן, כמה שיעורייהו שיעורם? אמר רמי בר חמא, אמר ריש לקיש: עד אצבע צרדה, הסמוכה לאגודל. ובהסבר דבר זה, מהיכן מודדים עד אצבע צרידה, רב כהנא מחוי היה מראה כפוף, מראש האמה עד ראש האצבע. רב אשי מחוי היה מראה פשוט, מראש האגודל עד ראש האצבע.

21 ועוד אומרים: רבה קטר להו ופשיט ושדי להו היה קושר אותן את הרצועות ופושט ומשליך אותן לאחוריו. רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו היה קושר אותן ומשלש אותן, גודל אותן כמין צמה. מר בריה בנו של דרבנא עביד כדידן היה עושה כמונו, שהיה נותן את הרצועות מלפניו.

22 ב אמר רב יהודה בריה בנו של רב שמואל בר שילת משמיה משמו של רב: קשר של רצועות התפילין שיהא כצורת דל"ת בתפילין של ראש, ומעין יו"ד בתפילין של יד — הלכה למשה מסיני. אמר רב נחמן: ונוייהן לבר כלומר, הנוי, הצד השחור, צריך להיות לחוץ ולא בפנים. רב אשי הוה יתיב קמיה היה יושב לפני מר זוטרא, איתהפכא ליה התהפכה לו הרצועה של התפילין, אמר ליה לו: לא סבר לה מר ונוייהן לבר האם אין אדוני סבור שצד הנוי שבהם צריך להיות לחוץ? אמר ליה לו: לאו אדעתאי לא היה זה בדעתי, כלומר, לא שמתי לב לדבר.

23 נאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" דברים כח, י, ועל כך תניא שנויה ברייתא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש, שיש בהם שם ה', והם מראים לעיני כל ששם ה' נקרא על ישראל. ועל מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "והסרתי את כפי וראית את אחרי" שמות לג, כג, אמר רב חנא בר ביזנא, אמר ר' שמעון חסידא: מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין.

24 אמר רב יהודה: קשר של תפילין צריך שיהא למעלה, בגובה הראש ולא בצואר, כדי שיהו ישראל למעלה ולא למטה, וכן צריך שיהא מונח כלפי פנים, כלומר, בעורף ולא בצדדים, כדי שיהו ישראל לפנים ולא לאחור.

25 אמר רב שמואל בר בידרי, אמר רב, ואמרי לה ויש אומרים שאמר ר' אחא אריכא, אמר רב הונא, ואמרי לה ויש אומרים שמועה זו שאמר רב מנשיא אמר שמואל: תפילין מאימתי מברך עליהן? משעת הנחתן על היד ואילך. ומקשים: איני כך הוא? והא והרי אמר רב יהודה, אמר שמואל: כל המצו‍ת כולן מברך עליהן עובר קודם לעשייתן, וכיצד מברך עליהן לאחר הנחתן! אביי ורבא דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם ותירצו את הסתירה: מברך עליהם משעת הנחה ועד שעת קשירה, שקשירתן היא עשייתן.