ביאור שטיינזלץ על מנחות ל״ג

1 בטפח הסמוך לרשות הרבים אם כן הייתי אומר שכמה דמרחק שהוא מרוחק יותר מפנים הבית הרי זה מעלי משובח, ויכול להניחה בחוץ ממש, על כן קא משמע לן משמיע לנו שהמזוזה צריכה להיות בתוך חלל הפתח עצמו, ולא מבחוץ.

2 ואמר רב יהודה, אמר שמואל: מזוזה שכתבה על שני דפין — פסולה. מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפין בשתי מזוזות הפתח — הרי זו פסולה, ונדייק מכאן: הא הרי אם היתה מונחת בסף אחד — כשרה, למרות שהיא כתובה על שני דפים! ומשיבים: אין הכוונה שהניחה בשני סיפים ממש, אלא ראויה לשני סיפין קאמר הוא אומר, שאם היתה כתובה על שני דפים, כך שניתן להפרידם זה מזה לשני סיפין — פסולה, וכדברי רב יהודה בשם שמואל.

3 ואמר רב יהודה, אמר שמואל: במזוזה, כאשר צריך להחליט באיזה צד קובעים אותה, לפי כיוון הכניסה, שבצד ימין שלו נותנים את המזוזה — הלך אחר היכר ציר. ושואלים: מאי מה פירוש היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא, החור שבמפתן שציר הדלת סובב בו, שהוא נמצא בצד שאליו נכנסים. ומסבירים: היכי דמי כיצד בדיוק הוא הדבר? באיזה מקרה הוצרכנו להיכר זה — כגון פיתחא דבין תרי בתי פתח שבין שתי בתים, כגון בין בי גברי לבי נשי בין חדר האנשים לחדר הנשים, שבמקרה זה לא ברור לנו מהו כיוון הכניסה.

4 מסופר, ריש גלותא בנא ביתא ראש הגולה בנה בית חדש, אמר ליה לו לרב נחמן: קבע לי מזוזתא מזוזות בבית, אמר רב נחמן: תלי דשי ברישא העמד את הדלתות בתחילה כדי שאוכל לדעת היכן לשים את המזוזות, לפי מקום צירי הדלתות.

5 אמר רב יהודה, אמר רב: אם עשאה את המזוזה כמין נגר בריח שתחב אותה לחור שבמזוזת השער, או שקבעה על המזוזה כשהיא שוכבת — פסולה. ומקשים: איני כך הוא? והא כי אתא והרי כאשר בא רב יצחק בר יוסף אמר: כולהו מזוזתא דבי כל המזוזות שהיו בבית רבי כמין נגר הוו עבידן היו עשויות, ועוד אמר: ההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא אותו פתח שנכנס בו רבי לבית המדרש לא הוה לה לא היה לו מזוזה! ומשיבים: ביחס למזוזה שעשאה כמין נגר לא קשיא אין זה קשה, הא דעבידא כסיכתא זה שעשויה כמין יתד שתוחב אותה לעומק המזוזה כשהיא שוכבת — הרי זה פסול, הא דעבידא כאיסתוירא זה שעשויה כמין קרסול כלומר, זקופה — הרי זה כשר.

6 ועל מה שנאמר שהפתח שנכנס בו רבי לבית המדרש לא היה בו מזוזה, שואלים: איני כן הוא? והא ההוא פיתחא דהוה עייל בה והרי אותו פתח שהיה נכנס בו רב הונא לבי מדרשא לבית המדרש והויא לה והיתה לו מזוזה! ומשיבים: ההוא אותו פתח רגיל הוה היה, שבו היו רגילים להיכנס כולם לבית המדרש. אבל הפתח של רבי היה פתח צדדי, שהיה מיועד לו בלבד, ולכן היה פטור ממזוזה, שאמר רב יהודה אמר רב: במזוזה הלך אחר הרגיל.

7 א אמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: מצוה להניחה את המזוזה בתחלת שליש העליון של הפתח, ורב הונא אמר: מגביה מן הקרקע טפח, או מרחיק מן הקורה של מעלה טפח, וכל הפתח כולו מלמעלה עד למטה כשר למזוזה.

8 מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח, וכל הפתח כולו כשר למזוזה, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: נאמר "וקשרתם לאות על ידך" דברים ב, ח, ונאמר בסמוך "וכתבתם על מזוזות ביתך" שם ט, להקישם זה לזה, מה קשירה היא בגובה החלק העליון של היד — אף כתיבה בגובה הפתח דווקא.

9 ומעתה, בשלמא נניח לדעת רב הונא, שאמר שמגביה מן הקרקע טפח או מרחיק מן הקורה טפח — הוא שאמר את דבריו כדעת ר' יהודה, אלא לשמואל שאמר להניחה בתחילת השליש העליון, כמאן כמי אמר? לא כר' יהודה ולא כר' יוסי!

10 אמר רב הונא בריה בנו של רב נתן: לעולם תפרש שאמר את דבריו כשיטת ר' יוסי,

11 ומאי ומה פירוש תחילת שליש העליון דקא אמר שהוא אומר? כוונתו להרחיקה, שלא להרחיקה מן הקורה של מעלה יותר משליש גובה הפתח.

12 אמר רבא: מצוה להניחה את המזוזה בפתח, בטפח הסמוך לרשות הרבים. ושואלים: מאי טעמא מה טעם הדבר? רבנן אמרי חכמים אומרים: כדי שיפגע במזוזה מיד, שמיד שנכנס לפתח הבית יפגוש במצוה. רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה כדי שתשמור אותו המזוזה מבחוץ, כמו מה ש

13 אמר ר' חנינא: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם — המלך יושב מבפנים ועם עמו, עבדיו משמרין אותו מבחוץ, ואילו מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, ישראל עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ על ידי המזוזה, שנאמר: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" תהלים קכא, ה.

14 דרש ברבים רב יוסף בריה בנו של רבא משמיה משמו של רבא: אם העמיק לה טפח, הכניס את המזוזה בעומק טפח במזוזת הפתח — הרי היא פסולה. ומציעים: לימא מסייעא ליה האם נאמר שמסייעת לו הברייתא, ששנינו בה: הניחה בפצין כלומר, בעומק מזוזת העץ של הפתח, או שלאחר שקבעה בפתח טלה עליה מלבן, הוסיף לפתח מסגרת פנימית שמכסה את המזוזה, אם יש שם עומק טפח — צריך מזוזה אחרת, אם לאו — אינו צריך מזוזה אחרת!

15 ודוחים: כי תניא ההיא כאשר שנויה הברייתא ההיא, הרי זה בפתח שאחורי הדלת שיש פתח נוסף מעברו השני של הפצים, ופצים זה משמש לשני הפתחים, ובאה הברייתא לומר שאם יש בעובי הפצים טפח — כל פתח חשוב לעצמו, וצריך ליתן מזוזה לכל אחד מהם.

16 ומקשים: הא בהדיא קתני לה הרי במפורש שנינו הלכה זו בהמשך אותה ברייתא: פתח שאחורי הדלת, אם יש שם טפח — צריך עוד מזוזה אחרת, ואם לאו — אינו צריך מזוזה אחרת! ומשיבים: כיצד קתני הוא שונה, כלומר, אין שם שני דינים, אלא דין אחד שהברייתא ממשיכה ומפרשת: באיזה מקרה שנינו שאם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת וכו' — כגון פתח שאחורי הדלת.

17 ועוד בענין קביעת המזוזה, תנא שנה החכם: העמיד לה בפתח מלבן של קנים, ואינו יכול לקבוע את המזוזה במסמרים לקנים — חותך מעין שפופרת מן הקנה הימני ומניחה את המזוזה במקום אותה שפופרת. אמר רב אחא בריה בנו של רבא: לא שנו שעושים כן, אלא במקרה שהעמיד את המלבן תחילה ולבסוף חתך שפופרת והניחה למזוזה, אבל אם קודם שהעמיד את המלבן חתך ממנו שפופרת והניח במקומה מזוזה, ולבסוף העמיד את המלבן בפתח — פסולה, כי נאמר "תעשה" — ולא מן העשוי, וכאן נתן את המזוזה במלבן קודם שנתחייב במזוזה.

18 ואמר רבא: הני אותם פיתחי שימאי פתחים שימאים, פגומים פטורין מן המזוזה. ושואלים: מאי מה הם פיתחי שימאי? פליגי בה נחלקו בכך רב ריחומי ואבא יוסי, חד אחד מהם אמר: דלית להו שאין להם תקרה כלל, וחד ואחד מהם אמר: דלית להו שקופי שאין להם משקוף.

19 אמר רבה בר שילא, אמר רב חסדא: אכסדרה מבנה בכניסה לבית, שפרוץ לגמרי מצידו הקדמי פטורה מן המזוזה, לפי שאין לה פצימין מכאן ומכאן. ושואלים: הא הרי אם יש לה פצימין חייב? הרי הפצימים הללו אינם לשם פתח, אלא לחיזוק תקרה הוא דעבידי שעשויים!

20 ומשיבים: הכי קאמר כך הוא אומר: אף על פי שיש לה פצימין — פטורה, לפי שאין עשויין לשם פתח אלא לחיזוק לתקרה. ובדומה לכך אמר אביי: חזינא להו לאיספלידי דבי מר ראיתי את האכסדראות של בית אדוני, רבה דאית להו פצימי ולית להו מזוזתא שיש להן פצימים ואין להם מזוזות, קסבר כסבור הוא: לחיזוק תקרה הוא דעבידי שעשויים.

21 מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו: בית שער מבנה בכניסה לחצר וכן אכסדרה או מרפסת — חייבין במזוזה! ומשיבים: שם מדובר באכסדרה דבי של בית רב, שהיא סגורה מכל הצדדים וגם בכיוון הכניסה, אלא שהדפנות אינן מגיעות עד לתקרה. ומקשים: אכסדרה דבי של בית רב כאינדרונא מעלייתא כחדר מעולה הוא, ואין מקום להגדירה כאכסדרה לענין זה! אלא מדובר שם באכסדרה רומיתא רומאית, שאף על פי שעשויה חלונות חלונות, ולא כתלים ממש, חייבת במזוזה.

22 אמר רחבה, אמר רב יהודה: בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות. ושואלים: מאי מה פירוש בי הרזיקי? אמר רב פפא סבא הזקן משמיה משמו של רב: בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחין גם כן לבית שער, והוא צריך לשתי מזוזות, אחת לכניסה מן החצר אל תוכו, ואחת לכניסה ממנו לבתים.

23 תנו רבנן שנו חכמים: בית שער הפתוח מצד אחד לגינה שהיא פטורה ממזוזה, ומצד שני לקיטונית חדר קטן שחייבת במזוזה — ר' יוסי אומר: נידון כקיטונית וצריך מזוזה, וחכמים אומרים: נידון כבית שער של הגינה, ופטור ממזוזה. ובפירוש מחלוקת זו נחלקו אמוראים. רב ושמואל דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: בפתח שבו נכנסים מגינה לבית, כלומר, בפתח של בית השער לקיטונית — כולי עלמא לא פליגי הכל אינם חלוקים שהוא חייב במזוזה, מאי טעמא מה טעם הדבר? דרך ביאה לבית היא, והבית חייב במזוזה.

24 כי פליגי כאשר נחלקו הרי זה בפתח מבית לגינה כלומר, בפתח של בית השער לגינה, מר סבר חכם זה, ר' יוסי, סבור: קיטונית שבית השער פתוח אליה היא עיקר, ומשום כך רואים את הפתח שבין הגינה לבית השער כפתח הבית, ולכן הוא חייב במזוזה, ומר סבר וחכם זה, חכמים, סבור: הגינה עיקר בפתח זה, והיא אינה צריכה מזוזה.

25 רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: הפתח מבית לגינה כלומר, הפתח שבין בית השער לגינה — דכולי עלמא לא פליגי הכל אינם חלוקים שהוא פטור ממזוזה, מאי טעמא מה טעם הדבר? פיתחא פתח של הגינה הוא. כי פליגי כאשר נחלקו הרי זה בפתח מגינה לבית, כלומר, בפתח שבין בית השער לקיטונית, מר סבר חכם זה, ר' יוסי, סבור: ביאה של הבית הוא, וחייב במזוזה, ומר סבר וחכם זה, חכמים, סבור: כולה