ביאור שטיינזלץ על מנחות מ״א

1 והגדול, אדם מבוגר, יוצא בה דרך עראי לשוק, ואינו מתבייש בבגד קטן כל כך — הרי היא חייבת בציצית, אבל טלית שאין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו, אף על פי שהגדול יוצא בה עראי — פטורה מציצית, ומוסיפים: וכן לענין כלאים.

2 והוינן והיינו עוסקים, מתקשים בה, מאי מה פירוש וכן לענין כלאים? אילימא אם תאמר וכן לענין איסורא איסור של כלאים, שאם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו, אף על פי שגדול יוצא בה עראי אין חייבים עליה משום כלאיים — והא אנן תנן והרי אנו שנינו: אין עראי בכלאים! ובתשובה לכך

3 אמר רב נחמן בר יצחק: מהו "וכן לענין כלאים" — וכן לענין סדין פשתן בציצית, שאם הקטן מתכסה בו ראשו ורובו — מותר להטיל בו ציצית, ואין בכך משום איסור כלאים. אבל אם אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו והוא פטור — אסור להטיל בו ציצית, משום כלאיים. ואם כן, לא ניתן לפרש את דברי שמואל, שטלית פטורה אין בה משום כלאיים בטלית שאין בה שיעור!

4 אלא מאי מה פירוש טלית פטורה אין בה משום כלאיים — שהטיל תכלת למוטלת, לטלית שכבר יש בה ציציות, לומר שלמרות שאין צורך בציציות אלו — אין בכך משום איסור כלאיים, אם היתה הטלית או חוטי הלבן עשויה פשתן.

5 ושואלים: והא והרי כבר אמרה ר' זירא חדא זימנא פעם אחת, שאם הטיל למוטלת — כשרה! ומשיבים: שתי ההלכות הללו לא נאמרו לחוד, אלא חדא מכלל דחבירתה איתמר אחת מכלל חבירתה נאמרה כלומר, ר' זירא אמר הלכה אחת, ומכאן הסיקו בשמו את האחרת.

6 א תנו רבנן שנו חכמים: טלית כפולה, וכגון שהיתה ארוכה במיוחד וקיפלוה לשתים, חייבת בציצית במקום הכפל, ור' שמעון פוטר, שאין זו כנף הבגד. ושוין החכמים ור' שמעון, שאם כפלה ותפרה — שחייבת.

7 ותוהים: תפרה, פשיטא פשוט שחייבת! ומשיבים: לא צריכא דנקטה בסיכי לא נצרכה אלא במקרה שחיבר אותה בסיכות ולא בתפירה ממש, שבכל זאת היא נחשבת כתפורה לענין זה.

8 מסופר, רבה בר הונא איקלע לבי נזדמן לביתו של רבא בר רב נחמן, חזייה דהוה מיכסי ראה אותו שהיה מכוסה בטלית כפולה ורמי ליה חוטי עילוי כפילא והיו מוטלות ציציות על מקום הכפל, איפשיטא נפתחה הטלית ואתא חוטא וקם להדי רישיה וכך בא החוט, מקום הציציות, ועמד כנגד ראשו, שהטלית היתה מונחת חציה לפניו וחציה לאחוריו.

9 אמר ליה לו רבה בר הונא: לאו היינו אין זו כנף דכתב רחמנא באורייתא שכתב הקב"ה בתורה! אתא בא רבא בר רב נחמן שדייה איכסי גלימא אחריתי השליך אותה והתכסה בגלימה אחרת.

10 אמר ליה לו רבה בר הונא: מי סברת האם סבור אתה שהציצית חובת גברא האדם הוא? לא, חובת הטלית הוא, שמצוה לתת ציצית על כל בגד שיש לו לאדם, זיל רמי לה לך והטל בה ציציות כראוי.

11 ומציעים: לימא מסייע ליה האם נאמר שאפשר לסייע לו ממה ששנינו: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה שלש אצבעות בלבד כבר היו מטילין בה תכלת, עוד לפני שהיתה ראויה ללבישה, ומכאן שהיא חובת הבגד! ודוחים: מכאן אין ראיה, שאני שונה חסידים, דמחמרי אנפשייהו שמחמירים על עצמם, אבל אין להוכיח מכאן על חובת הכלל.

12 ומעירים: ופליגא דמלאכא וחלוק הדבר הזה על מה שאמר המלאך, דמלאכא אשכחיה שהמלאך מצא את רב קטינא דמיכסי סדינא שהוא מכוסה בסדין פשתן שפטור מציצית, אמר ליה לו: קטינא, קטינא! אם תלבש סדינא בקייטא סדין בקיץ וסרבלא בסיתוא וסרבל בחורף, מעין מעיל כמו שלנו, שיש לו רק שתי כנפיים, והוא פטור מציצית, ציצית של תכלת מה תהא עליה? הרי בסוף נמצא שאינך לבוש בציצית כלל!

13 אמר ליה לו רב קטינא: ענשיתו וכי עונשים אתם גם על ביטול מצות עשה? אמר ליה לו המלאך: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן בזמן שיש כעס ומידת הדין מתוחה עונשים אנו גם על דבר כזה.

14 ומעתה, אי אמרת בשלמא נניח אם אומר אתה שציצית חובת גברא האדם הוא — היינו דמחייב דלא קא רמי משום כך הוא שמתחייב בזמן ריתחה על שאינו מטיל ציצית בבגדו, אלא אי אמרת אם אומר אתה שחובת טלית הוא — במקרה של סדין הא לא מיחייבא הרי אינה מחוייבת!

15 ומשיבים: אלא מאי מה אתה אומר, שחובת גברא האדם הוא? נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי גם אם אמנם חייבה אותו התורה להטיל ציצית כאשר הוא מכוסה בטלית שהיא בת חיובא חיוב, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא כאשר הוא מכוסה בטלית שאינה בת חיוב, מי חייביה רחמנא האם חייבה אותו התורה?

16 אלא הכי קאמר ליה כך אמר לו המלאך: טצדקי למיפטר נפשך תחבולות מוצא אתה לפטור את עצמך מהציצית?

17 אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא, בגדים שאינו לבוש בהם, אלא הם מונחים בקופסה לשימוש לשעת הצורך — חייבין בציצית, מפני שהיא חובת הבגד. ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו כלומר, בטלית שהכין לו לתכריכים, שהיא פטורה מן הציצית, מאי טעמא מה טעם הדבר? "על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" דברים כב, יב אמר רחמנא אמרה התורה, האי לאו לאיכסויי עבידא וזו איננה עשויה להתכסות בה.

18 ומעירים: בההיא שעתא באותה שעה שקוברים אותו ודאי רמינן ליה מטילים בו ציציות בתכריכים, משום "לעג לרש חרף עשהו" משלי יז, ה, שאם לא נעשה כן ייראה הדבר כלעג למת, כאילו אומרים לו: עכשיו פטור אתה מן המצוות.

19 ב אמר רחבה אמר ר' יהודה: טלית שנקרעה באחת מכנפיה, אם היה הקרע חוץ לשלש אצבעות מקצה הבגד — יחזור ויתפור ואין בכך חשש. אבל אם נקרעה בתוך שלש אצבעות — לא יתפור, שיש לחשוש שמא ישתמש בחוטי התפירה לציצית, ויש בכך משום "תעשה ולא מן העשוי".

20 ומעירים: תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: טלית שנקרעה, חוץ לשלש — יתפור, לדעת הכל. נקרעה תוך שלש — ר' מאיר אומר: לא יתפור, וחכמים אומרים: יתפור.

21 ושוין ר' מאיר וחכמים, שלא יביא אפילו אמה על אמה של בגד ממקום אחר ובה תכלת ציצית, ותולה בה בטלית קיימת, שהרי צריך להטיל את הציצית על כנף הבגד. אבל שוין, שמביא תכלת ממקום אחר כלומר, שמתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה בטלית זו,

22 ובלבד שלא תהא מופסקת כלומר, שיהיו החוטים שלמים. ושואלים: שמעת מינה האם שומע אתה מכאן מברייתא זו שמתירין ציצית מבגד לבגד, ושלא כדברי רב להלן? ודוחים: מכאן אין ראיה, דילמא דאי בלאי שמא נאמר בברייתא שאם בלתה טלית — אפשר להתיר ממנה את הציציות ולתת בטלית אחרת, אבל אין מכאן ראיה שמותר לעשות כן לכתחילה.

23 תנו רבנן שנו חכמים: טלית שכולה תכלת — כל מיני צבעונין פוטרין בה בתור חוטי לבן שבציצית, יחד עם חוטי התכלת, חוץ מקלא אילן, חומר צביעה שצבעו כצבע התכלת, שאם נתנו יחד עם חוטי התכלת — אין הציצית כשרה.

24 מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו: טלית אין פוטר בה משום לבן אלא מינה. טלית שכולה תכלת — מביא תכלת ודבר אחר ותולה בה; וקלא אילן לא יביא לכתחילה עם התכלת, ואם הביא ותלה בה — כשר!

25 אמר רב נחמן בר יצחק, לא קשיא אין זה קשה: כאן שכשר — מדובר בטלית שנתן בה ציצית בת ארבעה חוטין בלבד, שנים של תכלת ושנים של קלא אילן. כאן שפסול — מדובר בטלית שנתן בה ציצית בת שמונה חוטין, ארבעה חוטים של תכלת וארבעה של קלא אילן. וחכמים פסלוה, שמא ישתמשו בחוטי הקלא אילן לצורך טלית אחרת, מתוך הנחה שהם חוטי תכלת.

26 ושואלים: שמעת מינה האם שומע אתה מכאן שמתירין ציציות מבגד לבגד? שהרי אנו חוששים שמא יקח מטלית זו ויתן בטלית אחרת! ודוחים: מכאן אין ראיה שעושים כן לכתחילה, דלמא שמא מדובר בחשש למקרה דאי עבד שאם עבר ועשה, והעביר חוטי ציצית מבגד לבגד.

27 אגב כך מביאים, איתמר נאמר שנחלקו אמוראים בדבר, רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד. ומביאים עוד דברים שנחלקו בהם.

28 רב אמר: אין מדליקין בנרות חנוכה מנר לנר, ושמואל אמר: מדליקין מנר לנר.

29 רב אמר: אין הלכה כר' שמעון בגרירה, שמתיר לגרור כלי כבד בשבת למרות שהוא עושה חריץ ברצפה ויש בדבר משום תולדת חורש או בונה, מפני שאינו מתכוון. ושמואל אמר: הלכה כר' שמעון בגרירה.

30 ובענין זה אמר אביי: כל מילי דמר כל הדברים של אדוני, רבה עביד היה עושה ונוהג כרב, לבר מהני תלת דעביד חוץ משלושה אלה שהיה עושה כשמואל: מתירין מבגד לבגד, ומדליקין מנר לנר, והלכה כר' שמעון בגרירה.

31 דתניא ששנויה ברייתא, ר' שמעון אומר: גורר אדם מטה, כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לכתחילה לעשות חריץ.

32 מסופר כי רב יהודה מסר ליה לקצרא היה מוסר את בגדו ובו הציצית לכובס, ולא היה חושש שיתיר אותה. רב חנינא עביד לה סיסא היה עושה את הציצית כמעין פקעת, כדי שלא יתירו אותה. רבינא חייט להו מיחט היה תופר אותם את שולי הבגד, כדי לטמון את הציצית בתוכם.

33 א תנו רבנן שנו חכמים: כמה חוטין הוא נותן בציצית? בית שמאי אומרים: ארבעה, וכופל אותם, ובית הלל אומרים: שלשה וכופלם.

34 וכמה תהא הציצית משולשת משולשלת, תלויה? מה אורכה? בית שמאי אומרים: ארבע אצבעות, ובית הלל אומרים: שלש. ושלש אצבעות שבית הלל אומרים, שיעור האצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם. ובענין זה מביאים כלל שאמר רב פפא: טפח דאורייתא של התורה הוא שיעור ארבע אצבעות אם מודדים בגודל, שית שש אצבעות אם מודדים באצבע הקטנה, חמש בתילתא באצבע השלישית, האמה.

35 ובפסק ההלכה בענין זה, אמר רב הונא: יש לתת ארבעה חוטים כפולים בתוך ארבע אצבעות משפת הבגד, ומשולשת באורך ארבע אצבעות, ורב יהודה אמר: שלשה חוטים כפולים בתוך שלש אצבעות, משולשת שלש.

36 אמר רב פפא, הלכתא הלכה היא: ארבעה חוטים, בתוך שלש אצבעות משפת הבגד, משולשת ארבע אצבעות.

37 ומעירים: למימרא דאית להו שיעורא יש לומר, ללמוד מכאן שיש לאורך החוטים שיעור, ואין לפחות ממנו; ורמינהו ומשליכים, מראים לכך סתירה ממה ששנינו: מה שנאמר בתורה "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" במדבר טו, לח — אין ציצית אלא דבר שיוצא מכנף הבגד, ואין ציצית אלא משהו, מעט. וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירא ודנו בדבר ואמרו שציצית אין לה שיעור. כיוצא בו, לולב אין בו שיעור.

38 מאי לאו האם אין הכוונה שאין לה שיעור כלל לציצית? ומשיבים: לא,