ביאור שטיינזלץ על מנחות ל״ב

1 ועושה לה ריוח מלמעלה וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה של המזוזה פתוחות, שהשורה שנגמרת בה פרשת "שמע" נשארת פתוחה, ומתחיל פרשת "והיה אם שמוע" בשורה חדשה. אמרתי לו: רבי, מה טעם עושה אתה אותן פתוחות? הלוא סתומות הן בתורה! אמר לי: הואיל ואין הפרשיות סמוכות זו לזו מן התורה.

2 ואמר רב חננאל, אמר רב: הלכה כר' שמעון בן אלעזר, מאי לאו האם אין הכוונה שהלכה כמותו לגבי הפרשיות שעושה אותן פתוחות? וקשה מכאן על רב הונא, תלמידו של רב, שעשאן סתומות!

3 ודוחים: לא, הלכה כמותו לגבי הענין של הריוח שעושה מלמעלה ומלמטה. ושואלים: וכמה ריוח? אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה ויש אומרים שאמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דסיפרי האטב של הסופרים שהם מחזיקים בו את הדפים.

4 אמר ליה לו אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דכי ואתה אינך סבור שכאשר אמר רב שהלכה כר' שמעון בן אלעזר, אמר הלכה זו על הריוח ולא על הפרשיות? והא והרי רב אית ליה מנהגא יש לו מנהג, כלומר, לדעתו יש משמעות מחייבת למנהג, והאידנא נהוג עלמא ועכשיו נוהגים הכל בסתומות! ומנין שרב סומך על המנהג?

5 שאמר רבה, אמר רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר חולצין ליבם במנעל — שומעין לו, אבל אם יאמר אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל.

6 ורב יוסף אמר בשם רב כהנא, אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל — שומעין לו, אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל;

7 ואמרינן והיינו אומרים כשעסקנו בבעיה זו: מאי בינייהו מה ההבדל ביניהם בין לשון רבה ולשון רב יוסף בדברי רב? לגבי מנעל לכתחילה איכא בינייהו יש ביניהם הבדל, האם ראוי לכתחילה לחלוץ במנעל או לא. ועל כל פנים, מוסכם שלדעת רב יש למנהג תוקף גדול, שלא ניתן לבטלו, והמנהג הוא בסתומות! אלא לאו שמע מינה האם לא תלמד מכאן שפסק הלכה כר' שמעון בן אלעזר על הריוח דווקא? ומסכמים: אכן שמע מינה למד מכאן שכך הוא.

8 רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לכתחילה לעשותן את פרשיות המזוזה סתומות, ואי עבדינהו ואם עשה אותן פתוחות שפיר דמי יפה, כשר הדבר, ומאי ומה פירוש פתוחות דקאמר שאומר ר' שמעון בן אלעזר, שר' מאיר היה עושה אותן פתוחות — אף פתוחות, ולאו דווקא סתומות.

9 ומציעים, לימא האם נאמר שמסייע ליה לו מה ששנינו: כיוצא בו, כפי שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד, כך ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, מפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" שבהם, ומדוע? לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה יותר, ונדייק מכאן: הא הרי אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — היו עושין מזוזה מפרשיות ספר תורה.

10 ואם פרשיות המזוזה הן לעולם פתוחות, אמאי מדוע? הרי הכא כאן בספר תורה הן סתומות, והכא וכאן במזוזה הן פתוחות! אלא מכאן שניתן לעשותן גם סתומות. ודוחים: דלמא שמא אם לא הטעם שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ניתן היה להשלים מזוזה שחסרה בשורה או שתים מספר תורה או תפילין שבלו, אבל לא ניתן לעשות את המזוזה כולה מדף של ספר תורה, מפני שהפרשיות שם סתומות.

11 ושואלים מצד אחר: הא הרי אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — עושין מזוזה מתפילין? והתניא והרי שנויה ברייתא: הלכה למשה מסיני — תפילין כותבים על הקלף השכבה החיצונית של עור הבהמה, ומזוזה על דוכסוסטוס השכבה הפנימית; על הקלף כותבים במקום בצד הפונה לבשר, ואת הדוכסוסטוס כותבים במקום בצד הפונה לשער! ומשיבים: דבר זה לא נאמר אלא למצוה ולא לעכב.

12 ומקשים: והתניא והרי שנויה ברייתא: אם שינה — פסול! ואומרים: דבר זה נאמר לגבי תפילין שנכתבו על הדוכסוסטוס כמזוזה, ולא לגבי מזוזה שנכתבה על קלף כתפילין. ומקשים: והתניא והרי שנויה ברייתא: שינה בין בזה ובין בזה — פסול! ומשיבים: אין הכוונה ששינה בין בתפילין ובין במזוזה, אלא אידי ואידי זה וזה מדובר ששינה בתפילין, והא דכתבינהו וזה שכתב אותם על הקלף אבל במקום שער ולא במקום בשר, והא וזה

13 דכתבינהו שכתב אותם על דוכסוסטוס במקום בשר, שבשני אלה השינוי פוסל, אבל מזוזה שכתבה על קלף כשרה.

14 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: מה שנאמר באותה ברייתא שאם שינה בזה ובזה פסול, ומשמע שגם מזוזה שכתבה על קלף פסולה — תנאי מחלוקת תנאים היא, דתניא ששנויה ברייתא: שינה בזה ובזה — פסול, ר' אחא מכשיר משום ר' אחאי בר' חנינא, ואמרי לה ויש אומרים שהיה אומר זאת משמיה משמו של ר' עקיבא בר' חנינא.

15 ומקשים עוד: הא הרי אם היו מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — היו עושין מזוזה מתפילין שבלו? והא בעיא והרי צריכה המזוזה שרטוט של שורות קודם שיכתוב, שאמר רב מניומי בר חלקיה, אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל מזוזה שאינה משורטטת — פסולה, ורב מנימין בר חלקיה דידיה משלו אומר: שרטוט של מזוזה — הלכה למשה מסיני, ובתפילין לא מצאנו שצריך שרטוט!

16 ומשיבים: תנאי מחלוקת תנאים היא בענין מזוזה, האם היא צריכה שרטוט. דתניא ששנויה ברייתא, ר' ירמיה אומר משום בשם רבינו רב: תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, כלומר, בלי להעתיק מן הכתב, אלא מן הזכרון, ואין צריכות שירטוט.

17 ומסכמים, והילכתא והלכה היא תפילין לא בעי לא צריכות שרטוט, ומזוזה בעיא צריכה שירטוט, ואידי ואידי וזו וזו נכתבות שלא מן הכתב. מאי טעמא מה טעם הדבר? מיגרס גריסין גרוסות הן, כלומר, שגורות הן בפי כל אדם.

18 א בהמשך למסורת שהוזכרה לעיל, שמסר ר' חלבו את מנהגיו של רב הונא, אמר רב חלבו: אנא חזיתיה אני ראיתי את רב הונא דהוה יתיב אפוריא שהיה יושב, רוצה לשבת על מיטה שספר תורה היה מונח עליה, וכף לכדא אארעא והפך כד על הארץ ואנח עליה והניח עליו את ספר התורה, והדר יתיב ואחר כך ישב במיטה, כי קסבר סבור היה: אסור לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה.

19 ופליגא וחלוקה הלכה זו על מה שאמר רבה בר בר חנה, שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה. ואם לחשך אדם לומר, אם יבוא אדם לומר לך כנגד זה: הלוא ידוע המעשה בר' אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שספר תורה מונח עליה, ונשמט מיד מן המיטה וישב על גבי קרקע, ודומה היה כמי שהכישו נחש, שקפץ בבהלה — התם שם ספר תורה על גבי קרקע הוה היה, ובוודאי שבזיון הוא שהוא יושב על מיטה וספר התורה מונח על הקרקע.

20 ב אמר רב יהודה, אמר שמואל: אם כתבה את המזוזה כאגרת, כמו שכותבים מכתב, בלי לדקדק בכתיבתה — פסולה. מאי טעמא מה טעם הדבר? אתיא נלמד הדבר בגזירה שווה כתיבה כתיבה מספר התורה, שצריך להיות כתוב כראוי.

21 ואמר רב יהודה, אמר שמואל: אם תלאה את המזוזה במקל בחלל הפתח ולא קבע אותה במזוזת הפתח — פסולה. מאי טעמא מה טעם הדבר? "בשעריך" דברים ה, ט בעינן צריכים אנו, שתהיה קבועה בשער עצמו. תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: אם תלאה את המזוזה במקל בחלל הפתח, או שהניחה קבעה אחר הדלת בתוך הבית — יש בכך סכנה ואין בה מצוה.

22 ואומרים: האנשים של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, שהיו תולים מזוזה במקל זכר למזוזה, שלא היו מקיימים בכך מצות מזוזה ממש, אלא כדי להזכיר שיש מצוה כזו.

23 ואמר רב יהודה, אמר שמואל: מצוה להניחה את המזוזה בתוך חללו של פתח ולא מבחוץ. ותמהים: פשיטא פשוט הדבר, הלוא "בשעריך" אמר רחמנא אמרה התורה, משמע שצריך להיות בתוך השער ולא מבחוץ! ומשיבים: סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר, הואיל ואמר רבא: מצוה להניחה