1שם. נקיט ליה בהדיה קרנא דגלימיה. התוס' פירשו, דאע"ג דרמינין להו תכלתא, מ"מ אמר דליו לגלימא בפרק מי שמתו, דהוי לועג לרש, דאינם מחויבים וגדול המצוה ועושה, ופליגי אמוראי בהתכלת אם בגד של עור וכנפיה של צמר חייבת בציצית אם בתר כנף אזלינין או בתר הבגד, ונראה, דלמאן דמחייב טלית בת חמש כנפות בציצית, ואפ"ה כתב הרא"ש, דמארבע כנפות דרשינין דרק על ארבעה כנפות מהנך חמש חייב בציצית, א"כ אין הכנף גורם החיוב רק עיקר הבגד, אבל למאן דפוטר בת חמש כנפות, א"כ הוא תנאי בענין כללית המצוה, מצינין לומר דהכנף מביא החיוב רק הוא תנאי בחיוב, דדוקא בת ד' וכמו שהוא תנאי בחיוב הבגד למאן דאזיל בתר בגד, אבל אם טלית בת חמש חייבת, הרי הבגד חייב והכנף החמישי פטור, א"כ מי מביא החיוב הבגד, לכן כד הוי דוכתיה אצל רשב"י א"כ הוא סבר דטלית בת חמש פטור, כמוש"כ ר"ת במנחות דף מ"ג ד"ה ור"ש, והכנף מביא החיוב, א"כ ריב"ל דנכנס בחיים הוי בר חיוב במצות כמו אליהו דמוזהר על תחומין, כדאמר בפרק מי שהוציאוהו, א"כ הוי לועג לרש, דקרנא דגלימיה מחויב בציצית, לכן נקט ליה בקרנא דגלימא דיליה. ודו"ק היטב.
