רש"י על מנחות ד׳

1 קושיא דאביי - מה לי שינוי קודש כו' ושינויא דשני ליה לא מסתבר להו דכ"ש דמחשבה דמינכרא פסל רחמנא שלא יאמרו מותר לשנות:

2 חטאת קרייה רחמנא - לא ישים עליה לבונה כי חטאת היא ויקרא ה׳:י״א מה חטאת פסולה שלא לשמה אף היא פסולה שלא לשמה:

3 מותרה נדבה - הפריש מעות למנחת סוטה והוו המעות יותר מן השעורים יפלו לנדבה דהיינו לשלש עשרה שופרות שהיו במקדש והיו נותנין בהן אותן מעות וכשהיה מזבח בטל היו קונין מהן כבשים לעולות הבשר לשם והעורות לכהנים וקרי להו נדבת ציבור:

4 עון כתיב בה - מזכרת עון ובחטאת נמי כתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה:

5 מה חטאת מותרה נדבה - כדאמר בשילהי ולד חטאת במסכת תמורה דף כג: זו מדרש דרש יהוידע הכהן כסף אשם וכסף חטאות לכהנים יהיו דבר הבא ממותר חטאת וממותר אשם הבשר לשם ועורות לכהנים:

6 באשם כתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו:

7 זו היא שיבה זו היא ביאה - מפרש בתורת כהנים מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אלמא גמרינן ג"ש כה"ג ואע"ג דלא דמו התיבות הואיל ושניהם לשון ביאת הבית הן ויש לשונות אחרים אבל זה עיקר:

8 מעונו דשמיעת קול - דשמיעת קול חטאת היא:

9 מנלן - הואיל ולא גמר מחטאת:

10 דכתיב בה - בחטאת נשיא חטאת היא ולא שבא שלא לשמו:

11 אשם נאמר בו הוא לאחר הקטרת אימורין - בפרשת צו את אהרן והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא והילכך אשם לא איפסיל בשלא לשמו דהא בהקטרה כתיב והקטרה לאו עיקר הוא וליכא למיפק הוא אשם ולא שנקטרו אימוריו שלא לשמו דהא הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר כדאמרינן בפ' תמיד נשחט במסכת פסחים דף נט: דנטמאו אימוריו או שאבדו לא מעכב כפרה ונאכל הבשר אבל פסח וחטאת כתיב הוא בשחיטה זבח פסח הוא בזבח נשיא כתיב ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא:

12 ואלא הוא - דאשם למה לי:

13 שניתק לרעייה - שנתכפרו בעליו באחר ובחטאת אזלא למיתה וקיימא לן כל שבחטאת מתה באשם רועה ולכשיסתאב ימכר ויפלו דמיו לנדבה ואם כבר ניתק לרעייה שמסרוהו לרועה ושחטו סתם כשר לעולה דהא סתמו לעולה ואין שם אשם עליו דשופרות נדבה לעולה כדפי' לעיל:

14 לא ניתק - דלא מסרוהו לרועה ושחטו לשם סתם לא מתכשר לעולה דעדיין שם אשם עליו ובעי עקירה דלישחטיה בהדיא לשם עולה דכל כמה דלא עקר מיניה שם אשם לא מתכשר:

15 דאמר קרא הוא בהוייתו יהא - פסול הוא:

16 פסולה - מהקטיר ושיריה אין נאכלין:

17 להתיר - חדש:

18 אשם נזיר - נזיר טמא מביא אשם להכשיר למנין נזירות טהרה כדכתיב והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשונים יפלו וגו' במדבר ו׳:י״ב:

19 אשם מצורע - בא הוא להכשירו לבא במחנה ולקמן פריך שאר אשמות נמי באו לכפר ולא כפרו:

20 בגלל זבח - עם הזבח דמנחת העומר באה עם הכבש דכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העומר וגו' ויקרא כג:

21 דקבוע לו זמן - בניסן:

22 מצינו שחילק - ובמכשירים חמירו:

23 לא יביאו יורשין חטאתה - דזו אחת מחמש חטאות המתות חטאת שמתו בעליה וחטאת יולדת מכשיר הוא כדאמרינן בכריתות בפ' דם שחיטה דף כו. מפני שמכשרתה לאכול בקדשים ומדחטאתה להכשיר עולתה לכפר כדכתיב ויקרא יב ביולדת אחד לחטאת ואחד לעולה אלמא מכפרין קרבי מכשירין לא קרבי הכי נמי מכפרין בשלא לשמן כשרין להקריב ולא עלו ומכשירין פסולין לגמרי:

24 לא נהנין - מדרבנן מפני דמי עולה שבהן:

25 ולא מועלין - מפני שראויין לבא לשלמים הואיל ולא הפריש אלו לחטאת ואלו לשלמים ושלמים אין בהן מעילה דלאו קדשי ה' נינהו אלא ממון בעלים אלא באימורים לאחר זריקת דמים בפ"ק דמסכת מעילה דף ז::

26 סתומין - דלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה:

27 יפלו לנדבה - לשופרות דהלכה היא בנזיר למשה מסיני וכן מפרש בנזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו כו' דף כד::

28 יוליך לים המלח - כדין חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא:

29 לא נהנין - מדרבנן:

30 ולא מועלין - דאמר בשמעתא קמייתא דמעילה דף ג. חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח אין מועלין בהן דלאיבוד קיימי ולאו קדשי גבוה נינהו:

31 דמי שלמים כו' - אבל דמי אשם ליכא דאינו בנזיר טהור אלא בנזיר טמא ומכשירו להתחיל נזירות טהרה:

32 ליום אחד - כחומר שלמי נזיר כדאמרינן באיזהו מקומן זבחים דף נד.:

33 ואין טעונים לחם - דבעינן ונתן על כפי הנזיר וליכא:

34 קבוע - דאין שם שום ד"א מכשיר הבעלים אלא הוא: