רש"י על מנחות צ״ד

1 מתני' בחיין ובשחוטין - בכבשי עצרת:

2 ובדבר שאיו בו רוח חיים - לחם ומנחות:

3 מה שאין כן בסמיכה - דאין נוהגין בשחוטין ואין נוהג אלא בדבר שיש בו רוח חיים:

4 גמ' שיכול - שיהא האחד סומך לכל החבירים והלא דין הוא וכו':

5 בחוברין - בחבירין:

6 נתמעטה בחוברין - שאין כולם צריכין להניף אלא אחד מניף על יד כולם:

7 ותתרבי תנופה בחוברין - שיהא כולם צריכין להניף:

8 תנופה שנתרבית בשחוטין - בין בשלמי צבור בין בשלמי יחיד:

9 קא הוי חציצה - דכי מניף זה ידו ע"י חבירו הויא ידו חוצצת בין יד חבירו לזבח:

10 ליניף - חד והדר ליניף חבריה:

11 תנופה - אחת כתיב אבל בסמיכה לא כתיב סמיכה בהדיא אלא וסמך סתם יכול לסמוך והדר לסמוך:

12 והעלהו - לכהן גדול:

13 הושיט הראשון - מאותן י"ב שעסוקים בתמיד וסומך עליהם כהן גדול וזורקן על האישים ונשמט השני והלך לו ובא חבירו שלישי ומושיט לראשון והראשון לכהן גדול:

14 משום יקרא דכהן גדול - שיהא נראה כמו שהקריב הוא את כולן היה סומך עליהן ולא שתהא סמיכתם נוהגת בשחוטין מן התורה:

15 דפוס - פורמ"א בלע"ז ובגמ' מפרש היאך עשוי:

16 וכשהוא רודה - מן התנור:

17 נותנן בדפוס - כדי שלא יתקלקלו וישברו:

18 גמ' החלה האחת - בלחם הפנים כתיב:

19 ושמת אותם - שימה ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון אותם דמשמע שהיה נותן שתים בשני דפוסין יחד בתנור:

20 ועדיין היא בצק - נותנה בדפוס שהדפוס עשוי כמין תיבה פרוצה ולמר כמין ספינה רוקדת כדפליגי לקמן ומתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך:

21 וכמין דפוס היה לה בתנור - והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם:

22 וכשהוא רודה - מן התנור:

23 וליהדרה - לאחר שרדה לדפוס קמא שתקנה בו:

24 נפחה - וצריכה דפוס גדול מן הראשון:

25 כמין תיבה פרוצה - שניטל כיסויה ושתי דופנותיה זו כנגד זו כך הלחם היו לו ב' דפנות ושוליים רחבים כזה:

26 כמין ספינה רוקדת - קווי"ש ואין לה שוליים אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע כזה וב' ראשיה חדין והולכין וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים ולהכי קרי לה רוקדת שמרקדת והולכת מהר:

27 היינו דיתבי בזיכין - של לבונה בתוך לחם העליון כדכתיב ויקרא כד על המערכת לבונה זכה דהואיל והשוליים רחבים היו יושבים הבזיכין עליהם יפה:

28 אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי יתבי בזיכין - הא אין לו שוליים:

29 מקום הוה עביד להו - בעובי אחד הדפנות היה מתקן להן בית מושב:

30 בשלמא למ"ד כמין תיבה פרוצה - היו הדפנות:

31 היינו דיתבי קנים - דקתני מתניתין כ"ח קנים היו שם שהיה נותן ג' קנים של זהב על הלחם הראשון האחד ראשו של קנה על דופן זה וראשו של אחר על דופן זה ועל הקנים היה מושיב לחם אחר עד שהם שש חלות זו על זו ומבדילין הקנים בין חלה לחבירתה כדי שלא יתעפשו:

32 אלא למאן דאמר כספינה רוקדת היכי יתבי קנים - והלא ראשן חדים ואין יכול לישב שם אלא קנה אחד באמצעיתו:

33 מורשא עביד להו - אצל הראש מכאן ומכאן ומדביק מעט בצק לקבל את הקנים:

34 בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה - שהיו הדפנות זקופות בשוה היינו דסמיכי סניפין ללחם דקתני' מתני' ארבעה סניפין היו שם מפוצלין בראשיהן שנים לסדר זה ושנים לסדר זה שהלחם מונח ארכו לרוחבו של שולחן וקופל למעלה מיכן ומיכן מה שאורך הלחם יתר על רוחב השולחן והן הן דופני הלחם ולמאן דאמר כמין תיבה פרוצה כפול שהדפנות זקופות בשוה:

35 היינו דסמכי שני סניפין - שקורין פירק"ש העומדים בקרקע ארוכות וגבוהות עד לחם העליון סומכין הלחם שלא ישברו דופנותיו ולהכי מפוצלין בראשיהם פיצולין הרבה כזה שראשי הקנים שעל כל לחם ולחם מונחין על אותם פיצולין:

36 אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת - עשויין הדפנות בשיפוע היכי סמכי סניפין ללחם והלא אין הסניפין נוגעין אלא מעט בראשו של לחם ואין יכול לסמוך שאר דופנותיו שלא ישבר:

37 דעגיל להו מיעגל - אין הסניפין עומדין זקופין אלא עשויים כחצי מעגל שקורין צירקל"א כזה ואותו עיגול תחת שיפועו של לחם וסומך את כל הלחם וראש הסניף סומך לראש הלחם מיעגל צירקל"א כדקרינן חוני המעגל על שם עוגה תענית דף יט.:

38 היינו דבעינן סניפין - שאין שולי הלחם רחבים ואינו יושב:

39 אגב יוקרא דלחם - שזה מונח על זה מכבידו:

40 תלח - נשבר כמו תילחי תילחי חולין דף נג::

41 סניפין על גבי שלחן מונחים - ודעגיל להו כדאמרן:

42 אלא למ"ד כמין תיבה פרוצה - והוו הדפנות שוות וזקופות תו לא מצו סניפין למיתב על השלחן:

43 הלחם מעמיד את הסניפין - ששיפועו של לחם מונח על קיפולו של סניף כדאמר דעגיל מיעגל והסניף מעמיד הלחם שלא יפול: