רש"י על מנחות ע״ד

1 לכהן כמנחה - כלומר כל שיש לכהן לעשות בה יהא כמנחת חוטא של ישראל דנקמצת:

2 ולא לאשים כמנחה - לענין מזבח אין שוין מנחת חוטא של כהנים ומנחת חוטא של ישראל דשירי מנחת חוטא של ישראל נאכלין ומנחת חוטא של כהנים קריבין:

3 ומקריב קרבנותיו - של עצמו אפי' במשמר שאינו שלו:

4 דבר הבא על חטא - כגון מנחת חוטא:

5 בחטאה בשגגה מלמד וכו' - דהכי משמע וכפר הכהן על הנפש השוגגת אפי' על נפשו של עצמו וקאמר על חטאת אע"ג דאתי על חטא:

6 ה"מ בשוגג - כדכתיב על הנפש השוגגת:

7 אבל אמזיד - כגון היכא דהויין נמי אמזיד כגון אשם חרופה ושמיעת קול לא יקריב בעצמו:

8 קמ"ל - והיתה לכהן כמנחה דהאי קרא במנחת חוטא דשבועת העדות כתיב דעשה בו מזיד כשוגג:

9 דלמעלה - על התפוח הדשן מגחלים שעל המזבח צוברים את הדשן לתפוח נמצא דלבסוף מתפזר על בית הדשן מ"ר ז"ל:

10 אלא אבית הדשן דלמטה - במקום שמשליך מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם היו נבלעים ושם היה מתפזר:

11 דלמא לאיבוד - שאין צריכין שום הקטרה אלא לאיבוד מפזרן על בית הדשן שלמטה:

12 וכי יש לך דבר שקרב - מתחילתו לאיבוד:

13 תני אבוה וכו' - מימרא בפני עצמו. ע"א מ"ר ז"ל וכי יש לך דבר שקרב לאיבוד תני אבוה דר' אבין לעולם מתפזרת אבית הדשן דלמטה ודקא אמרת וכי יש לך דבר קרב כבר לאיבוד גזירת הכתוב היא דכתיב כל מנחת כו' לאכילה הקשתיו מנחת חוטא של כהנים למנחת נדבתו תרוייהו אין נאכלות ולא לדבר אחר לענין הקרבה דשאני מנחת חוטא שלו אין קריבין אלא מתפזרים אבית הדשן:

14 מאי קאמר - היכי שמעינן מהאי קרא חובתו או נדבתו דבעי' למימר לאכילה הקשתיו:

15 לא תאכל חובתו - מנחת חוטא אבל נקמצת כליל תהיה מנחת נדבתו שלא תהא נקמצת אלא מקטיר כולה כמנחת חביתין כיון דאית בהך קרא תרוייהו חובתו ונדבתו הלכך מצי למימר לאכילה הקשתיו דמקיש הכא חובתו לנדבתו:

16 סכינא חריפא מפסקא קראי - וכי יכול אדם להפסיק המקרא להטיל סופו לתחילתו בענין זה לא תאכל חובתו והדר תני לאכילה הקשתיו כו':

17 ואיפוך אנא - דאימא נדבתו נקמצת ולא חובתו:

18 מסתברא נדבתו הוה ליה לרבויי - שיהא לה דין חביתין שאינה נקמצת משום דדמיא לחביתין:

19 שכן נדבתו תדירה - שיכול להתנדב בכל יום כחביתין שבאין בכל יום:

20 ולא חטי - נדבתו וחביתין אין באין על חטא:

21 ובסים ריחיה - שנדבתו וחביתין בלולין בשמן ולבונה וריחו נודף מה שאין כן במנחת חוטא. ע"א דבזה ובזה כתיב ריח ניחוח לאפוקי מנחת חוטא שאינה תדירה ובאה על חטא ואינה בלולה בשמן ואין כתיב בה ריח ניחוח:

22 שכן באה עשרון - בחביתין לאפוקי נדבתו שיכול להביא כמה עשרונים שירצה:

23 חובה - שמחוייב להביא כמו חביתין:

24 ורבנן - דפליגי עליה דר"ש דאמר מנחת חוטא של כהנים כליל היא ואינה נקמצת האי לא תאכל מאי עבדי ליה וכו':

25 אלא עליונה - חביתין בכליל תקטר לחוד: לאו דלא תאכל בעליונה וחיוב כליל תקטר בתחתונה מנין ת"ל כו':

26 לאו דזרות - כל זר לא יאכל קדש לא קמיבעיא ליה דכהן לגבי אימורים כזר הוי כדאמר בפירקין מן ונדריך אשר תדור:

27 כי קמיבעיא לאו דכליל תהיה - בכהן שאכל את אימורין מזבח של כהן מי הוי חייב משום לאו דכליל תהיה כמו כהן שאכל מנחת כהן שחייב משום כליל תהיה. מ"ר ז"ל:

28 ותו ליכא - דליהוי כולה למזבח:

29 הא איכא עולה - דהויא כולה למזבח:

30 עורה לכהנים - ולא חשיב כולה למזבח:

31 מוראה ונוצה - דלא קריבי במזבח:

32 לשיתין אזלי - ולא לאשים והאי לא חשיב למזבח:

33 ומאי בזה - דמשמע בזה למזבח ולא אחר:

34 לאפוקי מדשמואל דאמר מזלפה לאשים - דהוה למזבח וקאמר דזה באה כולה למזבח ולא יין ומתניתין דקתני בזה יפה כח מזבח דאתי כולה למזבח ולא אחר:

35 מסייעא לשמואל קומצו - וקומצו אזיל למזבח ושיריו לכהנים דבזה יפה כח שניהם והיינו דקתני מתניתין בזה יפה כח מזבח לאפוקי שמן דיפה בו כח שניהן:

36 תו ליכא - מידי דהוי כולו לכהנים:

37 איכא דמה - דכתיב ויקרא ה׳:ט׳ והזה מדם החטאת על קיר המזבח:

38 איכא מתנותיו - לבהונות דלא הוה כוליה לכהנים:

39 לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן - מי שיתנדב שתי לחם לשני הלחם בלא שני כבשים אפילו הכי של כהנים הן ולא אתו לשירים לשריפה. ע"א שתי הלחם הבאות בפני עצמן כגון שלא היו כבשים שנאבדו וקאמרי לעיל בפרק התכלת מנחות דף מו יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ופליגי אמוראי התם דאיכא למ"ד לאכילה הויין ואיכא למ"ד לשריפה אתיין כ"ש. ע"א לאפוקי ממ"ד מדר"ע דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים וכו' דסבר הכבשים אין מעכבין את הלחם:

40 קמ"ל - בזו בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים לעולם דאפילו באות בפני עצמן לעולם יפה כח כהנים ולאכילה אתיין מעיקרא אבל אין נאכלין וטעונין צורה ולא מ"ה:

41 מתני' כל המנחות הנעשות בכלי שרת - כגון מנחת מחבת ומרחשת טעונות ג' פעמים מתן שמן:

42 יציקה ובלילה ומתן שמן - שבתחילה הי' נותן השמן בכלי קודם נתינת הסלת ואחר כך נותן עליו את הסלת וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפת בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך ב' מתנות צריכה ואע"ג דבמתני תני יציקה תחילה אפ"ה אינה אלא באחרונה והכי משמע מתני' בשעה שעושה יציקה צריך שתהא הבלילה נעשה כבר וקודם בלילה תהא מתן שמן שבכלי קודם לעשייתה. מ"ר ז"ל:

43 מנחת הסלת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת:

44 חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפייה דברי רבי:

45 וחכמים אומרים סלת - בוללן:

46 החלות - שבמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות:

47 כיצד מושחן - לרקיק:

48 כמין כי - יווני שבלשונינו קורין לכ"ף שלהן כי שהיה נוטל מן השמן באצבעו כמין כי יווני:

49 והשאר - שמן נאכל לכהנים:

50 גמ' ת"ר סלת בשמן תעשה - משמע שתהא הסלת ניתנת בשמן מלמד שטעונין מתן שמן בכלי קודם לכל דבר ואחר כך נותן הסולת על גביה והאי קרא במנחת מרחשת כתיב וה"ה למחבת ולשאר מנחות:

51 קרבנך - דבתרוייהו כתיב קרבנך במחבת ובמרחשת: