רש"י על מנחות פ׳

1 אלא אחליפי תודה נדבה - דקאמר הרי זו ואבדה ומפריש אחרת תחתיה כלומר דאסיפא דהא ברייתא קאי דקאמר מנין תמורה וחליפין דסתמא קתני וקמשמע לן בחליפי תודה נדבה ואמר רבי יוחנן עלה לא שנו כו':

2 בין לפני כפרה בין לאחר כפרה - שנתכפר באחרות טעונות שתיהן לחם דמרבה בתודות הוא דהואיל ולא נתחייב להפריש אחרת והפרישה גלי אדעתיה שדעתו היה להרבות בתודות של נדבות והלכך מביא בלחמיהן:

3 אלא אוולד תודה נדבה - כגון שהפריש וילדה בין הקריבה לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונה לחם דמותר דתודה היא שכבר נתכפר באחר והוי כמפריש מעות לתודתו וניתותרו דכל דבר הבא מאליו כגון ולד חשיב מותר:

4 אלא אוולד תודת חובה - וכי קתני לעיל ולא ולדה טעון לחם לאחר כפרה אבל לפני כפרה טעון והתם ליכא למיפרך בין לפני וכו' מרבה בתודות הוא דאין אדם מרבה בתודת חובה:

5 אדם מתכפר בשבח הקדש - דהיינו הולד של תודת חובה וכיון דיכול להתכפר באיזו שירצה או באם או בולד הכי נמי טעונות לחם:

6 הוי בה אביי נמי כהאי גוונא - אהייא ותירץ אוולד תודת חובה:

7 לפני כפרה טעונות לחם - דאדם מתכפר בשבח הקדש לאחר כפרה אין טעונין לחם דמותר דתודה היא ובוולד דתודה נדבה להכי לפני כפרה נמי אין טעונין לחם משום דאין אדם מתכפר בתודת נדבה:

8 כל שבחטאת מתה - מפרש לקמן:

9 ואילו גבי חטאת - אם נמצאת לפני כפרה רועה שאין חטאת מתה אלא אותה שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים הא נמצאת קודם שכיפרו הבעלים רועה ואילו תודה בכה"ג דהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה והרי שתיהן עומדות שניה אין טעונה לחם דכתיב ויקרא ז יקריבנו לאחד ולא שתים והיכי קאמר כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם:

10 שמואל כרבי סבירא ליה דאמר אבודה בשעת הפרשה דשניה מתה - אפילו נמצאת קודם שנתכפרו בעלים להכי לשמואל אין טעונין לחם:

11 אלא רועה לרבי היכי משכחת לה - דקאמר שמואל כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם:

12 והא גבי תודה כה"ג - שאם הפריש שתי תודות לאחריות שאם תאבד האחת תהא שניה תחתיה אין טעונה לחם דכתיב יקריבנו לאחד ולא לשנים והיכי קאמר כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם:

13 אלא שמואל - לא סבר לא כרבי ולא כרבנן:

14 אלא כר"ש - דאמר חמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחר ושעיברה שנתה דלית ליה השניה רועה ודכוותה גבי תודה אין טעונה לחם שאם הפריש ב' תודות לאחריות וכו' דהיינו שכפרו בעליה דמתה היא בחטאת להכי גבי תודה אין טעונים לחם:

15 ופריך והיכי אמרת דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה והא ר' שמעון לית ליה רועה כלל ושמואל אית ליה דאמר כל שבחטאת רועה:

16 מאי קמ"ל - שמואל לימא הלכה כרבי שמעון:

17 לאפוקי מדרבי יוחנן - דאמר אדם מתכפר בשבח הקדש בולד:

18 קמ"ל - שמואל דהלכה כר' שמעון דה' חטאות מתות ולד חטאת כו' ואין מתכפר בו ובתודה אין טעונה לחם:

19 זו תודה וזו לחמה - אע"ג דלא אמר עלי אם אבד הלחם מביא לחם אחר דכיון דאמר זו נתחייב בלחמה וכל זמן שעיקר הזבח קיים חייב בלחמה:

20 מ"ט לחם לגלל תודה - דכתיב והקריב על זבח התודה חלות ויקרא ז׳:י״ב:

21 ואין תודה לגלל לחם - משום הכי אבדה תודה אין מביא תודה אחרת אף על גב דלחמה קיים אין מביא תודה אחרת:

22 הפריש מעות לזבח תודתו - וניתותרו:

23 אי הכי איפכא נמי - דכיון דלחם איקרי תודה תודה נמי איקרי לחם ויביא נמי ממותר לחם תודה:

24 לחם איקרי תודה - ולהכי הפריש לתודתו ונתותרו מביא בהן לחם:

25 נתכפר בראשונה שניה אין טעונה לחם - לפי שהיא חליפי תודה ראשונה:

26 שלישית טעונה לחם - דלא הויא חליפי תודה ראשונה ומרבה בתודות הוא דאע"ג דחובה היא דקתני והפריש אחרת אפילו הכי אמרינן הכא ודאי שלישית לא הויא אלא מרבה בתודות דלא הויא חליפה:

27 נתכפר בשלישית שניה אין טעונה לחם - לפי שהיא חליפתה של שניה:

28 ראשונה טעונה לחם - לפי שאינה חליפין:

29 נתכפר באמצעית שתיהן אין טעונות לחם - לפי שהיא חליפת הראשונה ולא שלישית טעונה לחם שאף על פי שאינה חליפת ראשונה הויא חליפה דחליפה:

30 שניה תמות - דהויא חטאת שכיפרו בעליה:

31 שלישית תרעה - דלא הויא חליפי ראשונה:

32 תודה דאיכא למימר מרבה בתודות הוא - משום הכי לרבה שלישית טעונה לחם כדאמרינן לעיל דהויא תודת חובה אבל חטאת דליכא למימר מרבה בחטאות הוא שאין דרכן של בני אדם להרבות בחטאות:

33 אימא לא - תיהוי שלישית רועה אלא ימותו תרוייהו קמשמע לן רבה דלא:

34 דלמא תמורה היא - וכבר אמרינן לעיל תודה טעונה לחם ולא תמורה משום הכי אין לה תקנה:

35 אמאי אין לה תקנה אי עסקינן בתודת חובה בההיא דאמר עלי ונתערבה אית לה תקנה:

36 לא סגי דלא מייתי אחרינא - ולייתי בהמה אחריתי ולחם ולתני ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הך בהמה לתודה לחובתו והא לחמה והאחרונה שנשתיירה תיהוי לאחריות דהוי כמפריש תודות לאחריות דהוא קריבה עם לחם וחדא בלא לחם:

37 לא צריכא דאמר הרי זו - דהויא נדבה להכי לא מצי למימר דהא תיהוי לאחריות דלנדבה ליכא אחריות משום הכי אין לה תקנה:

38 למידין לפני רבי - היינו לוי כדאמרי' בסנהדרין דף יז: למידין לפני חכמים לוי:

39 ואי לא ליפוק לחולין - שיאכלו הבעלים אותן חלות בתורת חולין והכהנים יאכלו לאותן ד' דתרומה בתורת חולין:

40 וכי מכניסין חולין לעזרה - דדלמא הך דקיימא תמורה היא והיאך הביא לחם חולין בעזרה:

41 ולייתי בהמה אחרת ולחם - דלא דאע"ג דאסקינן דאמר הרי זו יביא בהמה ומה בכך שהרי אדם יכול להרבות תודות נדבה ויהא להם תקנה:

42 ממעט הוא לאכילה דשלמים - דהשתא הויא ספק שלמים ודין שלמים דנאכלים לשני ימים ולילה ותודה ליום ולילה ואי אכיל לה בתורת תודה שמא נשתייר ממנה למחר ונמצא מביא קדשים לבית הפסול שיקדים זמנו דשמא שלמים הוא: