רש"י על מנחות י״ג

1 הא מרישא שמעת מינה - דלא מצטרפין דקתני רישא דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא:

2 אי לאכול ולהקטיר - כלומר דהיא גופיה אתא לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

3 הא מדוקיא דרישא שמעת מינה - מדדייקינן מרישא דבר שאין דרכו לאכול אם חישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ למחר לא הויא מחשבה כל שכן דלאכול חצי זית שירים ולהקטיר חצי זית קומץ דאין מצטרפין:

4 דהשתא ומה אכילות לא מצטרפות - הואיל וחדא חצי אכילה הויא בקומץ אכילה והקטרה מיבעיא דאין מצטרפין:

5 איצטריך - לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

6 דסד"א התם - היכא דחישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ לא מצטרפין משום דלאו בכי אורחיה חישב בקומץ אבל לאכול ולהקטיר דבשיריים כי אורחיה חישב אימא לצטרף קא משמע לן:

7 הקומץ רבי יוסי אומר כו' - טעמא מפרש בגמ':

8 מה שינה זה מן הזבח - ששוחטו ע"מ להקטיר אימוריו למחר פיגול:

9 אינה מן - המנחה. מפרש בגמ':

10 גמ' אין מפגלין בחצי מתיר - שאם חישב לעבוד למחר עבודת חצי מתיר הוא דפליג ר' יוסי:

11 קמ"ל דבהא מודה - דטעמא לאו משום הכי הוא אלא משום דמפרש לקמן אין מתיר מפגל מתיר:

12 אומר היה ר' יוסי - כלומר ה"ט דר' יוסי:

13 אין מתיר מפגל את המתיר - אין עבודת מתיר זה כגון קומץ מועלת לפגל מתיר האחר הלבונה במחשבה שהוא מחשב על הלבונה בעבודת הקומץ:

14 וכן אתה אומר בבזיכי לבונה - שאם הקטיר האחד מבזיכי לחם הפנים ע"מ להקטיר האחר למחר אינה מחשבה לפגל:

15 מאי וכן - פשיטא דכל היכא דאיכא שני מתירין פליג ר' יוסי:

16 לאו מינה דמנחה היא - דזו סולת וזו לבונה:

17 אינה בעיכוב מנחה - כלומר לעולם טעמא משום דאין מתיר מפגל את המתיר וה"ק להו הזבח כולו אחד והדם הוא מתיר את האימורים הלכך כי חישב על האימורים חוץ לזמנו בשעת עבודת דם לאו שני מתירין נינהו אבל לבונה אינה מעכבת מנחה אינה בכלל עכוב שירים ואין הקומץ מעכב הלבונה מהקטיר כי היכי דמעכב שיריים הילכך הויא לבונה מתיר בפני עצמו ואמר אין מתיר מפגל את המתיר:

18 היכא דלא איקבעו בחד מנא - כגון גבי כבשי עצרת דמודו רבנן בסיפא דמתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דשניהם מתירין את הלחם התם ודאי אמר אין מתיר מפגל את המתיר:

19 ליקוט לבונה - דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט הלבונה מעל הסלת ומקטירו:

20 משום הולכה נגעו בה - שזה שליקטה ונתנה לכהן מיעט בהילוך הכהן והולכה אחת מן העבודו' דגמרי' מזבחים דכתיב בהו הולכה דכתיב והקריבו בני אהרן ואע"ג דאמר מר זבחים דף ד. זו קבלת הדם אפ"ה לשון הולכה הוא כדאמרינן בסוף הכל חייבין בראייה חגיגה יא.:

21 שלא ברגל - כגון זר שלא זז ממקומו אלא ליקט והושיטה לכהן:

22 תנינא - דליקוט לבונה עבודה היא:

23 זה הכלל - בפ"ק וקחשיב להנך ד' עבודות חשובות קומץ דמי לשוחט דזה נוטל ומפריש חלק לגבוה מחלק כהנים וכן זה:

24 התם ממילא - נופל הדם במזרק הכא שקיל קומץ ורמי בכלי:

25 ה"נ - בליקוט לבונה:

26 קדושת כלי הוא - דמקדש מקבל דם בכלי והנותן בכלי מקדש ה"נ קומץ בכלי ובדבר זה דומין אבל ליקוט לבונה דלא דמי לחדא מהנך לאו עבודה היא:

27 מתני' שני כבשים - כבשי עצרת דכתיב ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים ויקרא כ״ג:י״ט ואותם כבשים מתירין ומקדשין לשתי הלחם ואע"ג דז' כבשים ופר ואילים שנים ושעיר עזים כתיבי התם מפרש בפרק התכלת לקמן מנחות מז. שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשים שלמים הואיל והוזקקו עמו בתנופה:

28 אותו החלה או אותו הסדר כו' - וטעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':

29 לא נתפגל ירך שמאל - והאוכלה אין חייב כרת:

30 אילו איטמי חד אבר - לאחר שהופרש מן הבשר:

31 לעולם אין בו כרת - בלחם האחר שלא חישב עליו:

32 עד שיפגל בשתיהן החלות בכזית - כלומר אפילו לא פיגל אלא בכזית בין שתיהן הוי כולהו פיגול:

33 באחת מהן - לא נתפגלה חבירתה:

34 אפילו באחת מהן נמי - דהא אמר במתני' זה וזה פיגול:

35 אי אמרת בשלמא - גבי יריכות דמזבח אחד אתו חד גופא נינהו ואי פיגל בזו נתפגלה זו משום הכי מצטרפות חלות חצי זית מזו וחצי זית מזו כי ערבינהו דחישב על מנת לאכול כזית למחר בין שתיהן דמהני להו מה שעירבו זה במחשבתו כאילו באו שתיהן מגוף אחד דאמרינן לקמן מנחות דף יד: דעירב מחשבתו מהני לצרפן וגבי חלות ה"ט דבאחת מהן לא נתפגלה חבירתה משום דלא מחד גופא אתו ובמחשבתו נמי לא עירבן: