רש"י על מנחות ע׳

1 דאמדינהו ועשרינהו - שקצר שבולין הרבה ולא דשן אלא עישרן ושתלם לאותן של חולין אם תמצא לומר לחומרא דלא אזלינן בתר עיקר למיפטר תוספת ממעשר ותוספת בעי עשורי עיקר גופיה מאי למהדר בעי עשורי או לא:

2 מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא - דאע"ג דמיעשרי כי הדר זרע להו בעי עשורי הא נמי בעי עשורי:

3 דבר שזרעו כלה - כגון חיטי ושערי שהזרע כלה בקרקע ומתעכל ויצא זרע ירק ובא זרע אחר:

4 לא מיבעיא לי - דודאי בעי עשורי הכל דכולהו אחריני נינהו:

5 כי קמיבעיא לי שאין זרעו כלה - כגון הך שבולת ששתלו אין העיקר מתעכל אלא הולך ומוסיף מאי:

6 שתקנו - שעישרו וזרעו כלומר ששתלו:

7 מתעשר לפי כולו - שצריך לעשר אף ליטרא ראשונה אלמא הדר בעי עשורי ואע"ג דאין זרעו כלה להכי נקט ליטרא שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר דאפ"ה צריך לעשר אף הליטרא:

8 עציץ שאינו נקוב מהו - וקא פריך הש"ס אי לא נקוב הא לא נקוב ושפיר תרם דמן הפטור על הפטור הוא:

9 דלמא - בניחותא חזר ונקבו קאמרת דהכי קמיבעיא לן עציץ שאינו נקוב וגדלה התבואה במקצת ואחר כך נקבו מהו לעשורי מיניה וביה ואם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר ותוספת שגדל אחר נקיבה בעי עשורי הלכך לא מצי עשורי מן העיקר על התוספת דהוה ליה מן הפטור על החיוב או דלמא עיקר נמי מיחייב דזיל בתר תוספת לחומרא לחייב את העיקר ומצי לאפרושי מיניה וביה וכעין בעיא דרבא מיבעיא ליה דהכי משמע עציץ שאינו נקוב ונקבו מהו לתרום מלא נקוב ממה שגדל קודם הנקיבה על מה שגדל לאחר הנקיבה:

10 חדא זריעה היא - ועכשיו כשנקבה היא מתחלת להשריש אבל גבי בעיא דרבא שתי זריעות הן דשבולת הלכך אצטריך ליה למיבעי אי הדר מחייבא ליה תוספת לעיקר למיהדר עשורי או לא:

11 שמירחה בכרי - שהשוו אותה ברחת דזהו קביעותא למעשר וקרא עליה שם תרומה במחובר:

12 מהו - מי הויא תרומה או לא:

13 א"כ - דחל עליה שם תרומה מצינו כו':

14 כי תניא ההיא - דלא מצינו לענין איחיובי עלה מיתה וחומש:

15 תלושה היא - ואכתי במחובר לא משכחנא לה:

16 ואי גחין ואכיל לה - כשהיתה מחוברת בטלה דעתו אצל כל אדם ולא הויא אכילה:

17 מאי שנא מדכתיב אפינקסיה דאילפא ביצי נבילת עוף טהור - כגון ביצים המעורין בתרנגולת ומקצתן בחוץ שבשעת מיתתה התחילה להטיל ביצתה:

18 מבפנים - כגון אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים מטמא בגדים אבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור והא דתניא בגמרא דביצה דף ז. האוכל מנבלת עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור מיתוקמא נמי בדתלשינהו ואכלינהו אבראי אבל אכלינהו אגואי הכי נמי דמטמו אלמא הויא אכילה ולא אמר בטלה דעתו:

19 תרומה היא ויחזור ויתרום - מן הנקוב אלמא מדחייל עלה שם תרומה זריעה היא מדרבנן:

20 מתני' ומצטרפין זה עם זה - מפרש בגמרא:

21 ואסורין בחדש - לאכול:

22 גמ' כוסמין מין חיטין - לענין חלה איצטריך כדאמרינן במסכת חלה החיטין אין מצטרפין עם הכל חוץ מן הכוסמין השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין והאי דתנא ליה הכא משום דמתני' איירי בחלה וקתני ומצטרפין זה עם זה ואתא תוספתא לפרושה:

23 גולבא - אשפיילט"א:

24 דישרא - סיגל"א:

25 שיבולי תעלא - אווינ"א:

26 הני אין - הני חמשת מינין מצטרפין וחייבין בחלה:

27 אורז ודוחן לא - יצא בהן ידי חובתו משום מצה:

28 התבואה - חיטים ממש קודם טחינה:

29 לענין חמץ - מצטרפין לכזית דחיטין נמי מחמצין אם שראן במים:

30 מה התם בצק אוכלא בעיניה - לאפוקי קליפת שעורים וסובין שבקמחין דלאו אוכלים נינהו ולא מצטרפי לכביצה:

31 והתניא - בניחותא:

32 קליפת חטים דקה ורכה היא וראויה לאכול לפיכך מצטרפת:

33 שעורה שאינה קלופה אינה מצטרפת - עם שאר אוכלין לכביצה ואפי' אוכל שבתוכה משום דקליפה מפסקת ולא נוגעים אוכלין אהדדי להיות חיבור:

34 והתנא דבי רבי ישמעאל אשר יזרע משמע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה - שאין מקפידין אם קליפתן סובבתן כך הם מצטרפין לטומאה דשומר האוכל מצטרף עמו ומהאי קרא נפקא לן בהעור והרוטב חולין קיז::

35 לחות - מצטרפות דשומר הוא:

36 יבישות - לא הוי שומר דמיפרכי ונפלי ע"א לחות חזיא קליפתן לאכול דעדיין רכות הן וזה שמעתי וללשון ששמעתי קשיא לי הא דקיימא לן שם. שומרין מצטרפין לטומאת אוכלין:

37 לחם לחם - לחם קלי וכרמל ויקרא כ״ג:י״ד מה מצה חמשת מינין ולא אורז ודוחן אף חדש נמי חמשת מינין ותו לא:

38 מאי קודם לעומר - דקתני מתניתין ואסורין בחדש לפני העומר:

39 קודם קצירת העומר - אבל לאחר קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר המזרח:

40 קודם הבאת העומר - אסור לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שהמקדש קיים ולא האיר המזרח:

41 ולקצור לפני הפסח - אבל לאחר יום טוב ראשון שרי דקצירת העומר במוצאי י"ט מתרת לקצור שאר קצירות:

42 בשלמא למ"ד אסורה באכילה עד הבאה - היינו דלא עריב אכילה וקצירה כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי י"ט ואכילה לא שריא עד הקרבת העומר:

43 אלא לר' יונה לערבינהו וליתנינהו - תרוייהו לפני הפסח דמשמע לאחר הפסח שרי מיד דקצירת העומר שריא לאכילה והמתנה מקצירה ועד האיר המזרח לא חשיב משום דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר. ולי נראה דה"ג ליערבינהו וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה קיימי וללשון שבספרים קשיא לי דאי הוי תני לפני הפסח הוה משמע דביום הפסח שרי ואף על גב דקודם קצירת העומר הוא דבשלמא כי תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יום טוב הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מתני ליה: