רש"י על מנחות מ״ה

1 דהני - דר"ח ועצרת שכתובים בחומש הפקודים:

2 אלא דעצר' גריד' קתני מת"כ דכתיב באמור אל הכהנים אילים שנים והקרבתם על הלחם ז' כבשים ואילים שנים והנך דת"כ לאו נינהו הנך דחומש הפקודים כדלקמן:

3 הויה כתיב בהו - יהיו עולה ויקרא כג וכל הויה עיכובא:

4 לא דת"כ - הבאים בגלל שתי הלחם שנאמר והקרבתם על הלחם:

5 מעכבי לאיל דחומש הפקודים - הבא בגלל מוסף ולאו אאיל דלחם קאי:

6 וקפריך הש"ס היכא פלגא לתנא הכי גבי אילים מוקמת דאילים מעכבין זה את זה וגבי פרים וכבשים אפילו דהדדי לא מעכבי הנך דחומש הפקודים זה את זה:

7 מילי מילי - וכדפרישנא:

8 וביום החדש - פסוק הוא ביחזקאל:

9 פר מה ת"ל - כלומר הרי כתובה בתור' להביא פר בראש חדש:

10 לפי שנאמר בתורה - בר"ח כבשים בני שנה שבעה במדבר כ״ח:י״א:

11 ומנין שמעכבין זה את זה - אם יש להם פרים שנים או כבשים שבעה דאין יכולין להקריב זה בלא זה:

12 ת"ל יהיו - וששת כבשים ואילים תמימים יהיו יחזקאל מו:

13 חטאת - בתמיה אמאי כתיב וחטאת דמשמע חטאת הא עולה הוו פרים דר"ח כדכתיב במדבר כ״ח:י״א ובראשי חדשיכם תקריבו עולה וגו':

14 פרשה זו - דיחזקאל:

15 אליהו עתיד לדורשה - דעד שיבא אליהו ויפרשנה לנו אין אנו יודעים לדורשה:

16 רב אשי אמר - אני אפרשנה מילואים הקריבו והך נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה שהקריבו מילואים וכי היכי דהקריבו מילואים דמשה בשמיני דידהו דהוה ר"ח כדאמרי' במס' שבת דף פז. בראשון באחד לחדש ותנא אותו היום נטל עשר עטרות כו' והקריב עגל בן בקר לחטאת הכא נמי הקריב פר בר"ח:

17 אלו שבעה שבטים - והכי משמע וכן תעשה וגבי פר כי היכי דכתיב לעיל מיניה תקח פר בן בקר כן תעשה בשבעה שבטים פר העלם דבר אם חדשו שום הוראת איסור ואמרו חלב מותר מאיש שוגה ששגגו על פיהם ואכלו חלב בשוגג מביאין פר:

18 ואע"פ שאין - בז' שבטים הללו רובן של ישראל ואיכא למימר כיחידים דמו ויביא כל אחד כשבה או שעירה אפ"ה הואיל ורוב שבטים הם חשיבי רובא ויביאו פר:

19 העלם דבר - שנעלם דבר מסנהדרין והורו שחלב מותר:

20 עם שגגת מעשה - שאכלו ציבור חלב שוגג על פיהם:

21 דבריו סותרין דברי תורה - כגון כל הנך דאמרי' לעיל דקרי לפר דר"ח חטאת וכן אותן דלעיל:

22 שלש מאות גרבי שמן - לנרות להדליק בלילה ולדרשו:

23 וכי מדת פרים ואילים אחת - והלא מנחת פרים שלשה עשרונים ומנחת אלים שני עשרונים במדבר טו ולא בא הכתוב אלא להודיעך שמוטב להביא איל אחד עם איפתו מדה הראויה לו מלהביא:

24 שאם היו להם פרים מרובים - כלומר דמים לקנות פרים ואילים כדי צרכן:

25 ולא היו להם נסכים - כלומר אם יקנו מן הדמים אילים ופרים לא יהא בידם דמים לקנות נסכים:

26 יביאו פר אחד ונסכים כו':

27 אילים מרובין. בלא מנחתם:

28 מתני' הפר האילי' והכבשי' - דכתיבי בהאי קרא והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר וגו' ויקרא כ״ג:י״ח:

29 את הלחם - שתי הלחם דעצרת:

30 הלחם מעכב את הכבשים - הנך שני כבשים דשלמים:

31 במדבר קרבו כבשים בלא לחם - כלומר בלא שתי הלחם הבאים עם שני כבשים שהרי עומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ לקמן מנחות דף פג::

32 הלכה כדברי בן ננס - דכבשים מעכבי לחם:

33 אין הטעם כדבריו - דהוא אומר במדבר קרבו נסכים ושלמים ולא היא:

34 שכל האמור בפרשת פנחס - כגון הנך דמוסף קרבו במדבר:

35 והאמור בת"כ - כגון הנך ז' כבשים ופר ואילים לעולה דעל הלחם ושני כבשים דשלמים לא קרבו במדבר כדאמר בגמ':

36 גמ' חובה על הלחם - דמשמע דאינן קריבין בלא לחם ולא לחם קרב בלא כבשים והדר כתיב שבעת כבשים דמשמע אע"פ שאין לחם:

37 א"כ מה ת"ל על הלחם כו' קודם שנתחייבו בלחם - כל זמן שהיו במדבר:

38 כשאתה מגיע כו' - דבת"כ ויקרא כג כתיב פר ושני אילים ובחומש הפקודים במדבר כ״ח:י״א כתיב פרים בני בקר שנים ואיל אחד אלא אלו דחומש הפקודים באין בגלל עצמן דמוספין הן ואינן טעונין לחם:

39 והאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר - כדאמרן שלא נתחייבו בכבשים קודם שנתחייבו בלחם:

40 מדהני אישתנו - פר ואילים:

41 דאחריני - ואע"ג דשוין:

42 מדאשתני סדרן - דבת"כ כבשים ופר ואילים ובפנחס והקרבתם פרים ואילי' כבשים וגו':

43 גמר יהיו מתהיינה - דכתיב בלחם ויקרא כ״ג:כ׳ ושני כבשים והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה וגו' יהיו לה' לכהן יהיו הוייה ולא ידעינן אהייא קיימא הוייה או אלחם או אכבשים הלכך גמר יהיו מסלת תהיינה שם מה ההיא הוייה אלחם אף היא הוייה אלחם:

44 גמר יהיו מיהיו - דכתיב גבי ז' כבשים שם עולה יהיו עולה לה':

45 לחם וכבשים דשלמים - מתנה לכהן:

46 שכולו לכהן - לאפוקי כבשים אימוריהן למזבח:

47 הוי אומר אלו כבשים - אלמא יהיו אכבשי' כתיב:

48 קנאו השם ונתנו לכהן - דמשולחן גבוה קזכו ועיקר מילתיה דרב הונא אגזל הגר איתמר בפ' הגוזל עצים בב"ק ד' קט: האשם לה' לכהן: