רש"י על מנחות ע״ה

1 מה כאן במנחת מרחשת מתן שמן בכלי - דכתיב ויקרא ב׳:ז׳ סלת בשמן תעשה ובמנחת מחבת כתיב יציקה ובלילה שם:

2 סלת בלולה - האי קרא במחבת כתיב וה"ה לשאר מנחות:

3 ואי אפשר לבוללן - כדמפרש לקמן:

4 כיצד עושה - למנחת מחבת ומרחשת נותן מתן שמן בכלי ונותן הסלת בשמן:

5 כיצד הוא עושה - מיירי מכל מנחות דעלמא נותן מתן שמן בכלי וכו':

6 מאי היא - מאי טעמא אי אפשר ללחמי תודה שיהו נבללין חלות:

7 אמר ר' שמואל - להכי אי אפשר דחצי לוג שמן היה בתודה ולא יותר כדשמעינן לקמן בפ' שתי מדות מנחות דף פח. ע"ש וחציו של חצי הלוג לרקיקין וחציו לרבוכה ואי אמרת דבוללן כשהן חלות היאך יכול לבלול חלות בחצי חצי לוג אלא ודאי כשהן סלת בוללן:

8 ע"א שפיר קאמרי ליה רבנן - שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי דתודה אי אפשר לבוללה חלות ונבללין סולת וה"ה למחבת ומרחשת דנבללין סולת אמר ר' שמואל אמר לך רבי שאני התם בתודה דלא אפשר דרביעית שמן היא כדאמרן חצי לוג לתודה דהיינו רביעית לוג לחלות ואי אפשר לבוללן חלות אבל מנחת מחבת ומרחשת שאין בהן חלות כ"כ דאפשר לבוללן חלות נבללין חלות מ"ר זצ"ל להאי לישנא ל"ג מאי היא אמר רבי:

9 מאי תלמודא - דהללו בוללן ולא אלו אימא דבלולות אתרוייהו והכי משמע משוחין ושניהן משוחין:

10 לא לישתמיט קרא כו' - אלא מה דכתיב בלולה בחלות ומשיחה ברקיקה שמע מינה דהכי הוא דווקא:

11 מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין - עשרה חלות ועשרה רקיקין לרבנן מביא לוג וכו'. ע"א הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקים כגון שהביא ה' חלות וה' רקיקין ור' שמעון היא דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא:

12 מושח את הרקיק על פני כולו - פליגא אמתניתין דאמר כמין כי:

13 ושאר השמן - שנשתייר על משיחת הרקיק מחזירו לחלות:

14 רקיקין הבאים בפני עצמן - דאי בעי רקיקין מביא ואי בעי חלות מביא ולא היו נבללין בשמן והיה בה רבוי שמן שנשתייר על המשיחה ואינו נאכל וכיצד הוא עושה מושחן וכו':

15 מושחן וחוזר ומושחן - דכיון דליכא חלות ליכא למימר ושאר השמן מחזיר לחלות וכיון דסבירא ליה דאין שאר השמן נאכל לכהנים משום הכי חוזר ומושחן עד וכו':

16 למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים - שאין נעשין בכלי אלא נאפות בתנור שאין טעונים פתיתה אבל מנחת מאפה לא ממעט מפתיתה דלקמן מרבי ליה לפתיתה עם שאר מנחות אע"ג דנאפות בתנור:

17 לרבות כל המנחות לפתיתה - ואפילו מנחת מאפה:

18 תלמוד לומר אותה - למעוטי הני תרתי:

19 ולא אוציא את הרקיקין - שיהו רקיקין טעונין יציקה דלא ממעט קרא אלא חד מהני תרתי מינין שבה:

20 תלמוד לומר היא - מיעוט אחר למעט ליציקה:

21 מאי תלמודא - כלומר מה ראית להוציא את מנחת מאפה שכתובה עם שאר מנחות אימא להוציא את מנחת כהנים שהרי אין כתובה בפרשת שאר מנחות:

22 שני מיעוטין - עליה והיא:

23 הוי אומר זו מנחת מאפה - שיש בה שני מינין חלות ורקיקין לפיכך צריכה ב' מעוטין הלכך קממעט מהנך תרי מיעוטי:

24 מתני' קופל - כמו כופל חלה אחת לשתים ושתים לארבע:

25 מבדיל - משברה היינו פתיתה:

26 מנחת כהנים קופל - כדי לקיים מצות פתיתה:

27 ואין מבדיל - וכולה כליל:

28 מנחת כהן משיח - היינו חביתין:

29 לא היה מקפלה - כשאר מנחת כהנים לפי שהיא חובתו ואין נקמצת כלל וכליל היא:

30 רבי שמעון אומר מנחת נדבה של כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה. כלומר שלא היה מקפלן וכו' ופליג את"ק דסבר מנחת כהנים קופל:

31 וכולן - שצריכין פתיתה מקפלן שנים לד' וד' לח' וח' לט"ז עד שיהו פתיתין כזיתים. ע"א וכולן פתיתין כזיתים שיכול לפותתן עד שיהו הפתיתין כזיתים אבל פחות מכזיתים אין יכול לפותתן כ"ש. ואיכא דאמרי וכולן פתיתין כזיתים שהיה עושה מן העשרון י' חלות ומכל חלה וחלה ארבעה פתיתין ולא היה בכל פת אלא כזית. ולא מ"ה:

32 גמ' ת"ל פתים - דמצי למכתב תעשינה פתות וכתיב פתים דמשמע לשני פתים יותר:

33 תלמוד לומר אותה לפתיתים - שיעשה אותה לפתיתים דהיינו אחד לשנים וב' לד' ולא יותר:

34 ומבדיל - והדר קומץ לה ולא יותר מפתיתה לפיתים לפירורין:

35 ואינו מבדיל - דכיון דאין צריכה קמיצה אין צריכה הבדלה:

36 אבל מקפלה לשנים - דכיון דאין אלא חצי עשרון אין מקפל אלא לשנים:

37 האי חביצא - של רקיקין:

38 היה עומד ומקריב מנחות בירושלים - כגון שלא הקריב כהן זה עדיין מנחה מימיו או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר אומר כהן שהחיינו:

39 נטלן - הכהן לאוכלן:

40 מברך - הכהן המוציא ותנן וכולן כל המנחות אפילו מנחת העומר פתיתין כזיתים ולהכי מברך הכהן המוציא ואי לא הוו כזיתים אינו מברך:

41 ליקט מכולן - פירורין כזית:

42 ואכלן אם חמץ כו' - ומדיוצא בהן ידי חובתו דחשיב ליה לחם נמי מברך עליו המוציא:

43 הכא במאי עסקינן - דקתני ליקט מכולן:

44 בשעירסן - שקיבץ הפירורין ביחד וגוללן בידו וחברן והוי כזית:

45 אי הכי היינו דקתני עלה והוא שאכלן - לאותן פרורין:

46 כשיעור אכילת פרס - שלא שהה בין פירור לפירור יותר מכדי אכילת פרס דהתם הויא אכילה ויוצא בה ידי חובתו:

47 ואי בשעירסן - שגובלן דהוו חתיכה אחת:

48 שאכלו מיבעי ליה - דכיון דתני שאכלן משמע דרוב פירורין הם ולא חתיכה אחת שלא פיררה:

49 אמר ליה - רב יוסף אלא לעולם שלא עירסו ואפילו הכי לא תפרוך:

50 הכא במאי עסקינן - דיוצא בפירורין כגון שבאו מלחם גדול שעדיין הוא בעין הככר שבאו ממנו והוי חשוב ובר ברכה הלכך פירורין נמי שלקטן חשובין נינהו ומברך עליהן אבל המנחות שפירכן ולא נשתייר מהן דבר חשוב אימא לך דבעינן כזית והאי חביצא נמי דקאמר אי אית בה כזית וכו' אף על פי שבא מלחם גדול אי לא הוי הלחם בעין בעינן כזית לענין המוציא:

51 אפילו פירורין שאין בהן כזית - מברך עליהן המוציא:

52 תוריתא דנהמא - שיהא בהן מראה לחם ולא שיהו שרוי כל כך שאין נראה אם הם לחם או לאו: