רש"י על מנחות ס״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 מתוך שלא היתרתה לו - לקצור במגל אלא ע"י קטוף ביד ולא במגל כמו דברים כ״ג:כ״ו וקטפת מלילות בידך דקצירה קודם העומר אסורה כדקתני במתני' ואסור לקצור לפני העומר:
2 זכור הוא - דחדש הוא ולא אכיל:
3 טחינה והרקדה - מאי שינוי איכא דליהוי זכור ולא יאכל:
4 בריחיא דידא - דריחים מתגלגלת ביד ולא בשל מים:
5 קוצרין בית השלחים שבעמקים - דכיון דשדה יבישה היא אי משהו לה לאחר בשולה אזלה לאיבוד. ל"א רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרינן בהאי פירקין דף עא. ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ולשון זה עיקר וכן מפורש לקמן:
6 אבל לא גודשין - לא יעשנו גדיש עד לאחר העומר:
7 חדש בדיל מיניה - שהרי לא אכל חדש כל השנה:
8 חמץ לא בדיל מיניה - כל השנה שהרי אכלו עד הנה הלכך אתי למיכליה:
9 דרבנן אדרבנן לא קשיא - בתמיה דהכא אמרי רבנן שלא ברצון חכמים עושין דגזרינן שמא יאכל והתם אמרי יבדק לאחר המועד דהיינו בתוך הפסח:
10 קמח קלי תנן - דאין ראויין לאכילה קמח כעין קמח שלנו קמח הבא מתבואה שנתייבשה בתנור:
11 עד קלי מאי איכא למימר - כגון בשעת קצירה דראוי לאוכלו:
12 מתני' הרחוקים - שאינן יודעים אם עדיין קרב מותרין מחצות היום ולהלן כדתני טעמא לקמן:
13 שיהא יום הנף - יום ט"ז שבו מניפין את העומר כולו אסור לאכול חדש:
14 א"ר יהודה - לתנא דמתני' וכי רבן יוחנן התקין:
15 והלא מן התורה אסור - שנאמר עד עצם ובזמן שאין בית המקדש קיים משתעי קרא כדמוקי בגמ':
16 מפני מה אמרו - בין לר' מאיר ובין לר' יהודה דאפי' ר' יהודה מודה דבזמן שיש עומר עומר מתיר דכתיב ויקרא כג עד יום הביאכם:
17 גמ' האיר המזרח - הנץ החמה של ט"ז אבל לילו אסור:
18 עד עצם היום - עד מראה היום וקסבר עד ולא עד בכלל:
19 משקרב העומר - כל הנך משום פירכא קמייתי הש"ס לרבי יוחנן וריש לקיש:
20 הותר חדש - אלמא בעומר תליא מילתא:
21 ומשני למצוה - מצוה להמתין עד שיקרב העומר אבל בלאו לא עבר:
22 והתנן במתני' העומר מתיר חדש במדינה - לאוכלו ושתי הלחם שבעצרת מתירין חדש במקדש להביא מנחות מן החדש אלמא בעומר תליא מילתא:
23 והתנן משחרב כו' - ואמרינן מאי טעמא כו':
24 אמר רב נחמן רבן יוחנן בשיטת רבי יהודה אמרה - דאמר מן התורה הוא אסור לאחר חורבן ולאו משום גזירה שמא יבנה:
25 עצם - עצמו של יום:
26 קסבר חדש חוצה לארץ דרבנן - ולספיקא שמא למחר יהיה ששה עשר לא חיישינן:
27 רבנן דבי רב אשי - בעו לאמתוני עד שיאיר מזרח:
28 בצפרא דשיבסר - דאי נמי שיתסר הוא הרי התיר האיר המזרח:
29 דקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא - הלכך חיישינן לספיקא ולא אכלי מאורתא ובצפרא אכלי ליה ולא חיישינן לתקנת רבן יוחנן בן זכאי משום דגזירה דרבנן היא שמא יבנה כו' וחשו רבנן למיגזר ביום הנף גופיה ולספיקא לא תקנו להמתין כל היום:
30 וסבר לה כרבי יהודה - דאמר כל יום הנף אסור מן התורה וחדש אסור בחוצה לארץ דאורייתא הלכך חייש לספיקא להמתין כל היום:
31 מתני' מנחות - מנחת סוטה:
32 מנחת בהמה - מנחת נסכים של בהמה:
33 קודם לשתי הלחם לא יביא - מנחות משום דגבי שתי הלחם כתיב מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות והביכורים כדמפרש בפ' כל קרבנות לקמן מנחות פג::
34 ואם הביא כשר - בגמ' מפרש טעמא:
35 גמ' מה בין קודם העומר לקודם שתי הלחם - כלומר מאי שנא גבי עומר דאם הביא פסול וגבי שתי הלחם אם הביא כשר:
36 צהבו פניו - שמח:
37 פרס הפסח - שתי שבתות קודם הפסח דתניא פסחים דף ו. שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום רשב"ג אומר שתי שבתות על שם ששתי שבתות חצי ל' יום פרוס קרי להו לשון פרוסה:
38 נסכים ביכורים - מיין שביכר קודם לעומר והקריבם כשרין:
39 לדברי רבי יהודה בר' נחמיה - דתלי טעמא בהואיל ומותרין להדיוט הני נמי מותרין להדיוט קודם לעומר דעומר אינו אסור אלא מין דגן ולא יין והא דקתני מתני' ואם הביא פסול לאו אביכורים דפירות האילן קאי:
40 מהו דתימא התם - גבי מנחות קודם לשתי הלחם הוא אם הביא כשר:
41 משום דהותר מכללו - שנאסר להדיוט קודם לעומר והותר לאחר העומר אבל הכא דלא הותר מכללו להדיוט שהרי מעולם לא נאסר אימא לא:
42 מהו שיתירו שלא כסדרן - למקדש היכי דחליף עלייהו שתי הלחם קודם לעומר:
43 מביאין חובתן מן השעורים - עומר:
44 אין שתי הלחם ביכורים - שהרי תקרב למזבח מחיטי שנה זו ורחמנא קרינהו בכורים דכתיב וביום הבכורים:
45 ואם איתא דשלא כסדרן שריין משכחת לה - דבא עומר מן החטים והוו להו שתי הלחם בכורים כגון דזרע באייר דאשרוש קודם לשתי הלחם דאשתקד ושתי הלחם דהנך דזרע בתמוז דאשרוש קודם לעומר דהאידנא ולבתר שתי הלחם דאשתקד דהוו להו ביכורים לכל חטים דתלו בהם דהא לא קרוב מהנך חטין דתלו בשתי הלחם דהאידנא דהנהו חטין דאתא עומר מינייהו שרינהו שתי הלחם דאשתקד והאי עומר אתא מינייהו והנך שתי הלחם דהשתא הוו בכורים לכל מנחות הבאות מאותן חטים שבאין להתיר אלא מדלא אמר הכי שמע מינה אכתי לא אישתרי עומר הנך חטין דהנך שתי הלחם דאישתקד לא שרו להו ואי הוה אתי עומר מינייהו אישתכח דאכל בפסח מהנך חיטי דתלו בשתי הלחם דהאידנא ולא הוו ביכורים:
46 מי סברת - האי דבעינן שתי הלחם: