רש"י על מנחות נ״ג

1 שיאור דרבי מאיר - כל שהכסיפו פניו בפרק אלו עוברין פסחים דף מח. לרבי יהודה מצה מעליא היא:

2 ואי שיאור דרבי יהודה - דהיינו קרני חגבים וקבעי למימר לר"מ תאפה שיאור חמץ מעליא הוא:

3 אלא דרבי יהודה לרבי יהודה - ה"ג אילימא דר"מ לרבי יהודה מצה מעליא היא אלא דרבי יהודה לרבי יהודה:

4 רביכה - במים רותחין כדאמרינן בתורת כהנים גבי חביתין מורבכת מלמד שנעשת ברותחין כל צרכן והוא חלוט:

5 אי דאיכא רבוכה - מנחה שמצותה ברבוכה כתיב בהדיא מורבכת תהא שלא תאפה חמץ:

6 לא כתיב בה רבוכה - תאפינה ומדלא כתיב בה שמע מינה לאו רבוכה בעינן:

7 מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין וישמרם שלא יחמיצו - דקתני מתניתין לקמן מנחות דף נה. כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו שנילושות כלומר דהואיל ונילושות בפושרין מצוה לשמרם שלא יחמיצו ושימור היינו שיעסוק בבצק כל שעה כדאמרינן בפסחים דף מח::

8 החייה - כלומר הכשירנה ושמרה:

9 היא - נמי הוה משמע לעכב כדאמרינן בפירקין קמא לעיל מנחות דף ד. חטאת היא שאם שחט שלא לשמה פסולה:

10 דהוא עשירי לעזרא - ר"א בן עזריה עשירי לעזרא הסופר:

11 מאי כולי האי - דקמייחסתו ליה:

12 אי בר אוריין - אם בן תורה הוא הרי הגון:

13 חזייה - רבי פרידא לרבי עזרא שהיה צעור:

14 ופתח - באגדתא למיחבביה:

15 שהודעתיך - שאני מייחד שמך בעולם:

16 אמר ליה טובתי בל עליך - דהכי משמע ממה שאמרת להקב"ה ה' אתה אין טובתי עליך:

17 אלא לקדושים אשר בארץ - דהני תרי קראי דסמיכי אהדדי וקודשא בריך הוא אמרינהו:

18 כיון דשמעיה - רבי עזרא לרבי פרידא דקאמר אדירי כל חפצי בם נזכר אגדה של אדיר:

19 יבא אדיר - כלומר כך אמר הקב"ה כשעשה נקמה במצרים שמות ט״ו:י׳ צללו כעופרת במים מצרים שהם אדירים:

20 מה לידידי - מפרש לקמן באברהם:

21 עשותה המזימתה - כל מעשיהם במזיד ובכוונה:

22 יעברו מעליך - שהעבירו מעליהם מילה:

23 כי רעתיכי אז תעלוזי - בשעת עליצותם מחזיקין יותר ברעתם ולא חוזרין בהן:

24 זית רענן - סמוך לההוא קרא דמה לידידי:

25 זית אחריתו בסופו - שנטעו עכשיו ואינו טוען עד זמן גדול ואחר כך טוען פירות הרבה לישנא אחרינא שאין מתבשל מעט מעט כשאר אילנות אלא בסופו כולן יחד:

26 דליותיהן - טרוויל"ש:

27 נתרועעו - נתרוצצו כלומר נשבר גאון עוזם:

28 בעל הבית - הקב"ה:

29 כל אחת ואחת כשיעור ד' מלכיות - של עכשיו:

30 בזה אחר זה - דהוו ארבעה שיעורין ועכשיו בבת אחת דהוי כוליה חד שיעורא אלא שיהו מפוזרין מקצתן משועבדים לבבל ומקצתן ליון ומקצתן לפרס ומקצתן לאדום:

31 מאי חסירה מאי יתירה - כלומר אימת חסירה ואימת יתירה:

32 עבה - במעט מים מגובל נמצאת חסירה כדפרישית:

33 עשרון קא כייל - ומאי איכפת לן למימר אילו הוה קמח הוי חסר או יתיר הא בשעת מדה לאו קמח הוא:

34 לכמות שהן - לכמות שהיו כבר כשהיה קמח משערין ליה:

35 לשון קל והגון ונשקול פורתא מיניה כו' - לרבי מאיר אמאי בודה מתוכו דאינו מן המובחר ולר' יהודה אמאי מביא שאור מביתו דאיכא למימר חסירה או יתירה:

36 נשקול פורתא מיניה - לאחר שמדד עשרון סלת:

37 ונחמציה אבראי - במקום חמימות או יטמננו בעיסה מחומצת עד שיתחמץ יפה ונהדר ונליישיה במקומו עם השאר:

38 גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא - אי שרית ליה לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן הרואה שהוא מביאו מן החוץ ולשו בכאן ואינו מודד עכשיו העשרון סבור שהוא מוסיף על העשרון ואתי לאיתויי שאור מעלמא לבד העשרון הילכך לרבי מאיר בודה מתוכו עדיף ולרבי יהודה מביאו מביתו קודם מדידה עדיף:

39 לישנא אחרינא ונשקול פורתא מקמח של עשרון לאחר שנמדד עם שאור שמביא מביתו ולשוה בלישה אותו שאור שהביא מביתו אם עבה עבה ואם רך רך וניהדריה לתוך העשרון ואם עבה הוא וראה כשחסר העשרון עכשיו ודאי כך נפח חסר אז מה שהיה קמח באותו שיעור שעכשיו צריך להוסיף עליו כאותו שיעור שיש לך מן הסלת חוץ דודאי כך חסר נפח של אותו שאור שהביא מביתו יותר משאילו היה קמח ובכך היה העשרון יתר ואם רך הוא יראה כמה העשרון גדול עכשיו יותר ממה שהיה כשהוא קמח ודאי כשיעור זה גדולו נמי נפחו של שאור ראשון ובכך היה העשרון חסר וכך יוסיף עליו:

40 גזירה דילמא אתי לאיתויי מעלמא - שמא ינסה מקמח עשרון אחר ויתן בעשרון לראות השיעור כמו שפירשנו ויערבנו אחר כך בזה ונמצא יתר לשון ראשון מצאתי בגליון:

41 אין מחמיצין - לשתי הלחם ותודה בתפוחים דלא הוי חמץ מעליא: