רש"י על מנחות מ״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור מנחות מ״ב
1 אֵין לָהּ שִׁיעוּר לְמַעְלָה, אֲבָל יֵשׁ לָהּ שִׁיעוּר לְמַטָּה. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, כַּיּוֹצֵא בּוֹ לוּלָב אֵין לוֹ שִׁיעוּר, הָכִי נָמֵי דְּאֵין לוֹ שִׁיעוּר כְּלָל?
2 וְהָתְנַן: לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ – כָּשֵׁר, אֶלָּא: אֵין לוֹ שִׁיעוּר לְמַעְלָה, אֲבָל יֵשׁ לוֹ שִׁיעוּר לְמַטָּה; הָכִי נָמֵי אֵין לוֹ שִׁיעוּר לְמַעְלָה, אֲבָל יֵשׁ לוֹ שִׁיעוּר לְמַטָּה.
3 תָּנוּ רַבָּנַן: ״צִיצִת״ – אֵין צִיצִית אֶלָּא עָנָף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי״, וְאָמַר אַבָּיֵי: וְצָרִיךְ לְפָרוֹדַהּ כִּי צוּצִיתָא דְּאַרְמָאֵי.
4 תָּנוּ רַבָּנַן: הֵטִיל עַל הַקֶּרֶן, אוֹ עַל הַגְּדִיל – כְּשֵׁירָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר פּוֹסֵל בִּשְׁתֵּיהֶן.
5 כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: צִיצִית צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא נוֹטֶפֶת עַל הַקֶּרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם״, כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
6 אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְצָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק מְלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל.
7 וְאִיצְטְרִיךְ דְּרַב פָּפָּא, וְאִיצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יַעֲקֹב, דְּאִי מִדְּרַב פָּפָּא הֲוָה אָמֵינָא: תּוֹךְ שָׁלֹשׁ דְּלָא לַירְחֵיק טְפֵי, וְכַמָּה דִּמְקָרַב מְעַלֵּי, אִיצְטְרִיךְ דְּרַבִּי יַעֲקֹב.
8 וְאִי מִדְּרַבִּי יַעֲקֹב, הֲוָה אָמֵינָא: מְלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל, דְּלָא לִיקְרַב טְפֵי, וְכַמָּה דְּרַחִיק מְעַלֵּי, צְרִיכָא.
9 רָבִינָא וְרַב סַמָּא הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, חַזְיֵיהּ רַב סַמָּא לְקַרְנֵיהּ דִּגְלִימֵיהּ דְּרָבִינָא דִּסְתַר וּבְצַר מִמְּלֹא קֶשֶׁר גּוּדָל, אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּרַבִּי יַעֲקֹב? אֲמַר לֵיהּ: בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּיה אִיתְּמַר.
10 אִיכְּסִיף, אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּתְּקִיף לָךְ, חַד מִינַּיְיהוּ כִּתְרֵי מִינַּן.
11 רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב רָמֵי אַרְבַּע, וְעָיֵיף לְהוּ מֵיעָף, וּמְעַיֵּיל לְהוּ בִּגְלִימָא, וְאָבֵיק לְהוּ מֵיבָק. קָסָבַר: בָּעֵינַן תְּמָנְיָא בִּגְלִימָא, כִּי הֵיכִי דְּלֶיהְוֵי ״גְּדִיל״ ״גְּדִילִים״ בִּמְקוֹם פְּתִיל.
12 רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי רָמֵי תְּמָנְיָא, דְּאִינְהוּ שִׁיתְּסַר, וְלָא אָבֵיק לְהוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא עָבֵיד כְּדִידַן.
13 רַב נַחְמָן אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה רָמֵי חוּטֵי, וְקָא מְבָרֵךְ ״לַעֲשׂוֹת צִיצִית״. אֲמַר לֵיהּ: מַאי ״צִיצִי״ דְּקָא שָׁמַעְנָא? הָכִי אָמַר רַב: צִיצִית אֵין צְרִיכָה בְּרָכָה.
14 כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב הוּנָא, עָל רַב חִסְדָּא לְמִירְמֵא דְּרַב אַדְּרַב, וּמִי אָמַר רַב: צִיצִית אֵין צָרִיךְ בְּרָכָה? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִן לְצִיצִית בְּגוֹי שֶׁהִיא פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ וְלֹא הַגּוֹיִם יַעֲשׂוּ!
15 וְהָא מַאי רוּמְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: קָסָבַר רַב חִסְדָּא: כׇּל מִצְוָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּגוֹי – בְּיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כׇּל מִצְוָה שֶׁפְּסוּלָה בְּגוֹי – בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
16 וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי מִילָה דִּכְשֵׁירָה בְּגוֹי, דְּתַנְיָא: עִיר שֶׁאֵין בָּהּ רוֹפֵא יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ בָּהּ רוֹפֵא אַרְמַאי וְרוֹפֵא כּוּתִי – יָמוּל אַרְמַאי וְאַל יָמוּל כּוּתִי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוּתִי וְלֹא אַרְמַאי.
17 וּבְיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּאָמַר מָר: הַמָּל אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה״.
18 מִידֵּי הוּא טַעְמָא, אֶלָּא לְרַב? רַב מִיפְסָיל פָּסֵיל, דְּאִיתְּמַר: מִנַּיִן לְמִילָה בְּגוֹי שֶׁפְּסוּלָה? דָּרוּ בַּר פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״.
19 רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״הִמּוֹל יִמּוֹל״, הַמָּל יִמּוֹל.
20 סוּכָּה מְסַיַּיע לֵיהּ, תְּפִילִּין הָוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ.
21 הֲרֵי סוּכָּה דִּכְשֵׁירָה בְּגוֹי, דְּתַנְיָא: סוּכַּת גּוֹיִם, סוּכַּת נָשִׁים, סוּכַּת בְּהֵמָה, סוּכַּת כּוּתִיִּים, סוּכָּה מִכׇּל מָקוֹם – כְּשֵׁירָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִילְכָתָהּ.
22 וּבְיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה סוּכָּה לְעַצְמוֹ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״, בָּא לֵישֵׁב בָּהּ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסּוּכָּה״, וְאִילּוּ ״לַעֲשׂוֹת סוּכָּה״ לָא מְבָרֵךְ.
23 תְּפִילִּין תְּיוּבְתֵּיהּ, וַהֲרֵי תְּפִילִּין דִּפְסוּלוֹת בְּגוֹי, דְּתָנֵי רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא
24 מִפַּשְׁרוּנְיָא: סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן מִין, כּוּתִי, גּוֹי, עֶבֶד, אִשָּׁה, וְקָטָן, וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם״ ״וּכְתַבְתָּם״, כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, כֹּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה.
25 וּבְיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דִּשְׁלַח רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: עַל תְּפִילִּין שֶׁל יָד אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, עַל תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״, וְאִילּוּ ״לַעֲשׂוֹת תְּפִילִּין״ לָא מְבָרֵךְ!
26 אֶלָּא לָאו הַיְינוּ טַעְמָא: כׇּל מִצְוָה דַּעֲשִׂיָּיתָהּ גְּמַר מִצְוָה, כְּגוֹן מִילָה, אַף עַל גַּב דִּכְשֵׁירָה בְּגוֹי – בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְכׇל מִצְוָה דַּעֲשִׂיָּיתָהּ לָאו גְּמַר מִצְוָה, כְּגוֹן תְּפִילִּין, אַף עַל גַּב דִּפְסוּלוֹת בְּגוֹי – בְּיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
27 וּבְצִיצִית, בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר חוֹבַת טַלִּית הוּא, וּמָר סָבַר חוֹבַת גַּבְרָא הוּא.
28 אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: אַתּוּן הָכִי מַתְנִיתוּ לַהּ.
29 אֲנַן הָכִי מַתְנֵינַן לַהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִן לְצִיצִית בְּגוֹי שֶׁכְּשֵׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית״, יַעֲשׂוּ לָהֶם אֲחֵרִים.
30 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֲשָׂאָן מִן הַקּוֹצִים, וּמִן הַנִּימִין, וּמִן הַגְּרָדִין – פְּסוּלָה, מִן הַסִּיסִין – כְּשֵׁירָה.
31 כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אַף מִן הַסִּיסִין פְּסוּלָה, בָּעֵינַן טְוִיָּיה לִשְׁמָהּ.
32 כְּתַנָּאֵי: צִיפָּן זָהָב, אוֹ שֶׁטָּלָה עֲלֵיהֶן עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה – פְּסוּלוֹת. עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – כְּשֵׁירוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עִיבְּדָן לִשְׁמָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה פְּסוּלוֹת, עַד שֶׁיְּעַבְּדֵן לִשְׁמָן.
33 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יְהוּדָה: הָא תְּכֵילְתָּא הֵיכִי צָבְעִיתוּ לַהּ? אֲמַר לֵיהּ: מַיְיתִינַן דַּם חִלָּזוֹן וְסַמָּנִין, וְרָמֵינַן לְהוּ בְּיוֹרָה, וְשָׁקְלִינַן פּוּרְתָּא בְּבֵיעֲתָא, וְטָעֲמִינַן לְהוּ בְּאוּדְרָא, וְשָׁדֵינַן לַיהּ לְהָהוּא בֵּיעֲתָא, וְקָלֵינַן לֵיהּ לְאוּדְרָא.
34 שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ טְעִימָה פְּסוּלָה, וּשְׁמַע מִינַּהּ דְּבָעֵינַן צְבִיעָה לִשְׁמָהּ, וּשְׁמַע מִינַּהּ טְעִימָה פָּסְלָה.
35 הַיְינוּ טְעִימָה פְּסוּלָה, הַיְינוּ צְבִיעָה לִשְׁמָהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: מָה טַעַם קָאָמַר – מָה טַעַם טְעִימָה פְּסוּלָה? מִשּׁוּם דְּבָעֵינַן צְבִיעָה לִשְׁמָהּ.
36 כְּתַנָּאֵי: טְעִימָה פְּסוּלָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּלִיל תְּכֵלֶת״, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל.
37 רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מַרְאֶה שֵׁנִי שֶׁבָּהּ כָּשֵׁר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁנִי תוֹלָעַת״.
38 תָּנוּ רַבָּנַן: תְּכֵלֶת אֵין לָהּ בְּדִיקָה, וְאֵין נִיקַּחַת אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה. תְּפִילִּין יֵשׁ לָהֶם בְּדִיקָה, וְאֵין נִיקָּחִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה. סְפָרִים וּמְזוּזוֹת יֵשׁ לָהֶן בְּדִיקָה, וְנִיקָּחִין מִכׇּל אָדָם.
39 וּתְכֵלֶת אֵין לָהּ בְּדִיקָה? וְהָא רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בָּדֵיק לֵיהּ! סִימָן בְּגֶשֶׁם מַיְיתֵי מַגְבְּיָא גִּילָא, וּמַיָּא דְּשַׁבְלִילְתָּא, וּמֵימֵי רַגְלַיִם
פירוש רש"י על מנחות מ״ב
1 אין לה שיעור למעלה - דכמה דבעי ליהוי ארוך:
2 ויש לה שיעור למטה - דמשולשת ד' בעינן אבל בציר מהכי לא והדקתני משהו דבמשהו נמי מתכשרי גרדומי:
3 וצריך לפרודה כי צוציתא דארמאי - כבלורית של עובדי כוכבים דבוקות מלמטה ופרודות מלמעלה:
4 על הקרן - על שפת חודה של קרן:
5 גדיל - חוט עבה וחזק בבגד תחילה כדי שלא יהא נוח ליקרע. ל"א גדיל אלו הן חוטין שבשפתי שני הצדדים וקורין אוריל"ש:
6 שתהא נוטפת על הקרן - שתהא תולה ומכה על הקרן כלומר כשיגביהנה למעלה מן השפה כדי שתהא תולה ונוגעת התלויה בקרן:
7 שירחיק מלא קשר גודל - צריך שיגביהנה מן השפה מלא קשר גודל שיעור הציפורן עם בשר עד פרק ראשון:
8 ואיצטריך דרב פפא - דאמר לעיל ארבעה בתוך שלשה דמשמע שלא יגביהנה יותר מג' אצבעות:
9 וכמה דקריב לשפה טפי מעלי - ואפילו בחודה של שפה ליתכשר:
10 דסתר ובצר ממלא קשר גודל - דנסתר ונרחב הנקב וירד הגדיל למטה עד שעמד בציר ממלא קשר: אי נמי נסתר הבגד מלמטה שקורין אנפיליי"ר עד שנפחת מן השפה עד הנקב ממלא קשר גודל:
11 בשעת עשייה איתמר - דרבי יעקב ואנא נמי בשעת עשייה הוה מלא קשר גודל:
12 איכסף - רב סמא:
13 א"ל - לרב סמא:
14 חד מינייהו - מבני ארץ ישראל ורבינא מא"י הוה:
15 ועייף להו - כופל לה קודם שיתלם בציצית:
16 ומעייל להו בגלימא - מכניס הכפל בנקב הטלית:
17 ואביק להו מיבק - עונבן שחוזר ומכניס שתים הראשים בתוך הכפל ותלויין בעניבה בטלית דהכי דריש גדיל שנים גדילים תרתי משמע שהן ד' חוטין ואחר כך כופלן לשמנה:
18 רמי ח' - חוטין דכתיב גדילים לרבות עוד שנים גדילים דהוו תמניא חוטין. כך קבלה מרבינו יעקב הזקן דמסכת יבמות:
19 דאינהו שיתסר - לאחר שהכניסן בטלית כופלן והן שיתסר:
20 כדידן - מכניס ד' חוטין ואחר כך כופלן לשמונה:
21 רמי חוטין - היה מטיל ציצית לטליתו:
22 ציצי - ליגלג:
23 אין צריכה ברכה - בשעת עשייה:
24 מאי רומיא - מאי קושיא:
25 כל מצוה שכשירה בעובד כוכבים בישראל אינו צריך ברכה - דאין יכול לומר אשר קדשנו דהא עובד כוכבים נמי כשר בה. מפי המורה:
26 רופא - מוהל:
27 ואל ימול כותי - לפי שמל לשם הר גריזים כדמפרש התם במסכת ע"ז דף כז.:
28 מידי הוא טעמא - דמקשי רב חסדא:
29 אלא לרב רב מיפסל פסיל - מילה בעובד כוכבים הלכך איכא למימר דרב חסדא לא קשיא אלא לרב:
30 ואתה את בריתי תשמור - לנימול כמותך אני מוסרו:
31 המול ימול - קרי ביה המל ימול:
32 סוכה מסייע ליה - לרב חסדא:
33 סוכה מכל מקום - מפרש בפ"ק דמסכת סוכה:
34 מפשרניא - שם מקום:
35 צדוקי עובד כוכבים - להכי נקט דסתמיה בקי בכתיבה:
36 תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:
37 בהא פליגי - רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה:
38 הכי מתניתו לה - להא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב:
39 עשאה לציצית מן הקוצים - הנקצצים היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי"ש וקוצצין אותם מן הבגד. ל"א להכי קרי להו הוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין:
40 נימין - היינו אותן שיוצאין מן הבגד בתפירה:
41 גרדין - פרינ"ש:
42 פסולה - כל זמן שמחוברין לבגד דבעינן עשייה לשמה:
43 ציפן זהב - לתפילין:
44 פסולות - בתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ:
45 או שטלה עליהן - שעשה בתים של עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן בפרק שמונה שרצים שבת דף קח. למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך:
46 וסממנים - דרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ"א:
47 וטעמ' ליה באודרא - אודרא מוך וצובעין אותה בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה:
48 שמע מינה - מדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית:
49 ושמע מינה - מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה:
50 טעימה פסולה - אם עירה צבע נסיון ביורה פוסל את כל היורה:
51 משום שנאמר כליל תכלת - כל תכלת בעינן כליל שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה:
52 אפילו מראה שני שבה - שכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר:
53 ושני תולעת - משמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת וה"ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא:
54 אין לה בדיקה - קס"ד אין אדם יכול לבודקו אם תכלת הוא אם קלא אילן הוא:
55 ואינה נקחת אלא מן המומחה - דהואיל ואין לה בדיקה אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור:
56 תפילין יש להן בדיקה - אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו ואעפ"כ אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם:
57 ונקחין מכל האדם - דליכא בהן עיבוד לשמן:
58 מגביא גילא - בייסא ובלשון צרפת אלום:
59 מיא דשבלילתא - מים היוצאין מן התלתן שקורין פנגרי"א: